הדברים הקטנים והדברים הגדולים
"הנגן הרים את עיניו והתבונן בגלי בהשתאות:<BR>"איך את יודעת שקוראים לי בוריס?", שאל במבטאו הכבד".<BR>כמה מילים על - הדברים הקטנים…והדברים הגדולים.<BR>
יוני אלטמן, חברים מקשיבים


בתי גלי הייתה בת ארבע כאשר ערב אחד היא הפתיעה אותי תוך כדי טיול במדרחוב בירושלים.
"
אבא, אני רוצה שקל", ביקשה.
"
בשביל מה?",שאלתי.
"
בשביל לתת לבוריס", ענתה.
אינני מכיר אף בוריס ולבטח לא אחד כזה שמנהל עסקים עם בתי הקטנה, לכן אך טבעי היה שאשאל אותה:
"
מי זה בוריס בדיוק?".
"
נו, אתה יודע...", אמרה בקולה הקטן, "זה שמנגן".
הבנתי מייד שהיא מתכוונת לאותו הנגן המנגן למחייתו במנדולינה, נתון לחסדיהם ולטוב ליבם של העוברים ושבים. עם זאת הופתעתי שהיא יודעת את שמו.
גלי לקחה את המטבע וניגשה לנגן שהיה מרוכז בחפציו באותה שעה. היא נעמדה לפניו ומשלא זכתה לתשומת ליבו פנתה אליו בקול שקט:
"
בוריס, זה בשבילך".
הנגן הרים את עיניו והתבונן בה בהשתאות:
"
איך את יודעת שקוראים לי בוריס?", שאל במבטאו הכבד.
בתי הקטנה הביטה בו שניה קצרה ואמרה:
"
אמרת לי בפעם שעברה!".
"
אבל איך זכרת?", שאל הנגן ואור גדול נגלה בעיניו.
על כך לבתי לא היתה תשובה. למעשה השאלה כלל לא היתה "מובנת" לה, כאילו חשבה בליבה: "מה הבעיה?...אמרת לי את שמך ואני זכרתי. מה כאן מפתיע כל כך?".
התבוננתי במחזה מהצד בתדהמה. נדהמתי מהעובדה שאותו אדם היה בעיניי חלק אינטגרלי מהנוף העירוני בארצנו, כזה שחולפים על פניו מבלי להקדיש לו חלקיק של תשומת לב, ומאידך, בשביל גלי הוא היה 'בוריס!' אדם עם שם , כמוני וכמוה, אדם מעניין הגורם לה הנאה בנגינתו.
תדהמתי היתה כאין וכאפס לעומת הדבר הבא שקרה.
בוריס התיישר, לקח את המנדולינה לידיו, והחל מפיק מספר צלילים ממיתרי הכלי. גלי במקביל הניחה את השקל בתוך קופסת הפח החלודה, ובו ברגע בוריס הפסיק את נגינתו.
הוא כרע אל עבר קופסת הפח, הוציא מתוכה את המטבע והחזיר אותו לגלי.
"
את חברה שלי", אמר בחיוך רחב לב, "בשבילך אני מנגן חינם", והמשיך בנגינתו...
___________________________________________
ישנם דברים שבשביל אדם אחד הם קטנים, פשוטים וקלים.
לא עולים כסף, ולא גורמים לטרחה.
לעיתים הם נראים לו חסרי משמעות.
אך לאדם אחר הם שוים עולם ומלואו.
לפעמים לזכור שם של מישהו, לומר לו בוקר טוב בחיוך, לשאול מה שלומו
זה דבר שמאיר לו את היום, נותן לו תקוה, הרגשה שהוא שווה משהו, שלמישהו איכפת ממנו.
זהו דבר שאין לו מחיר.
___________________________________________

קבוצה של שוחטים מישראל יצאה לביקור עבודה בארצות הברית. כידוע בתי המטבחיים הגדולים נמצאים שם בגלל האפשרויות הגדולות לגידול בקר בקנה מידה נרחב. בבתי המטבחיים שם שוחטים אלפי ראשי בקר ביום, ומייצאים את הבשר לכל העולם.
קבוצה של כ–30 שוחטים מישראל נסעה לשם לשבוע של עבודה מרוכזת, בו הם אמורים לעבוד בשחיטה מן הבוקר עד הערב, ומה שיוצא תחת ידם מקבל תו תקן מיוחד של כשרות מהודרת.
השחיטה מתבצעת בחדרי קירור מיוחדים, שם הכל עובד בשיטת הסרט הנע, ובצורה חשמלית הכל מועבר לניקוי ולאריזה. בגלל הקור הגדול בחדר הקירור נמצאים שם בלבוש חם ואי אפשר להשאר שם זמן רב. מדי כמה זמן צריך לצאת להתחמם בחדר סמוך ולחזור לעבודה.

בתום יום עבודה אחד כשסיימו השוחטים את מלאכתם ויצאו מן הבניין לכיוון מקום לינתם, פנה אליהם השומר הכושי שעמד בכניסה ושאל אותם:
"
לא חסר לכם מישהו?".
הם בדקו, ומייד התברר שמישהו חסר.
הם חזרו מהר חזרה פנימה ומצאו את אחד מחבריהם שנשכח בטעות בתוך חדר הקירור וננעל שם. הם מצאו אותו שניות ספורות לפני שנפח את נשמתו מן הקור. רק בזכות ערנותו של השומר הכושי ניצלו חייו.
לאחר מכן שאלו את השומר: "הרי מאות אנשים עוברים על פניך מדי יום. איך זה שדוקא אותו זכרת ושמת לב שהוא חסר?".
"
הוא היחיד שאמר לי בוקר טוב" , ענה השומר.
___________________________________________
זה לא קשה. לא עולה כסף. לא גוזל זמן.
רק 'שלום' אחד קטן. 'בוקר טוב', 'מה שלומך?'. חיוך. התייחסות.
לפעמים אין לזה מחיר.
למישהו אחר זה שווה את הכל.
___________________________________________

כאש בשדה קוצים פשטה בבניין השמועה: 'וולוול קנה מכונית!'.
רוב השומעים נהנו מהשמועה הטובה ושמחו בשמחתו ובשמחת משפחתו על הקנייה. הם באמת צריכים את זה, העירו בטוב לב. המכונית תסייע לו בעבודתו כאחראי בבית התבשיל לזקנים, וגם תשרת את משפחתו הגדולה בסידור ענייניהם.
רק השכן ממול בעל מוכנית היוקרה שאל בגיחוך: מה קנה וולוול, וולבו?

השכן מן הקומה הרביעית וזה מן הקומה ראשונה נזדמנו יחד בחדר המדריגות בצאתם לרחוב. בעוברם ליד משטח החנייה נתקלו בוולוול הטורח בחיבה יתירה ברחיצתה של מכונית אמריקאית גדולה וישנה , כשכל זאטוטיו, הקטנים עם הגדולים מקיפים אותו מסביב ועיניהם בורקות.
מה אתם אומרים על המכונית שקניתי? שאל וולוול כשהוא תולה עיניים כמהות במוצא פיהם של שני השכנים. השכן מלמטה, שהיה בעצמו בעל מכונית, העיף מבט מזלזל במכונית המיושנת, על משטחי הפח הגדולים שהיו משופעים בשריטות, על הצבע המתקלף פה ושם, ועל נקודות החלודה המכסות כל חלקה טובה. כמה שלמת בעדה? שאל. בהיסוס מה ענה וולוול: אלפיים ושמונה מאות שקלים. השכן עצר בקושי עקימת אף, סקר עוד פעם את הגרוטאה הענקית, ועמד לפתוח את פיו, אך השכן מלמעלה הקדימו:
וולוול, זו ממש מציאה! תוכל בסיבוב אחד בבוקר לקחת את כל הילדים, זה לגן, לפעוטון ולבית הספר. זה נפלא יש בפנים מקום לכולם. לא כמו במכוניות הקטנטנות החדשות שבקושי מכילות משפחה מעוטת נפשות. מכונית כזו גם יותר בטוחה, תראה איזה עובי של פחים! ממש ברזל! זה לא נייר של כסף דקיק שממנו מייצרים היום מכוניות שבתאונה הכי קטנה, רח"ל, הן מתקפלות כמו אקורדיון...
פניו של וולוול זהרו. הוא העביר את ידי בלטיפה של חיבה על כנף המכונית ואמר לשכן מלמעלה: אם פעם תצטרך איזו נסיעה דחופה או להעביר משהו גדול אל תתבייש! אשמח להראות לך מה המכונית הזו יודעת לעשות.
השכן מלמעלה מיהר לתפוס בשרוולו של חברו לבל יקלקל את האוירה, ותוך שהוא מברך את וולוול בנסיעות בטוחות ושמחות משך את חבירו והם עזבו יחד את המקום.
אמור לי, אמר השכן מלמטה כשהתרחקו מעט: איך אתה מסוגל לשבח קנייה גרועה של גרוטאה שכזו? הרי כל שני וחמישי הוא יצטרך לבקר במוסך. ואיזה מראה יש לה! אני לא הייתי מוכן לקבל דבר כזה אפילו בחינם. אתה משבח את עובי הפחים, אבל האם אתה יודע מה משקל מכונית כזאת? אתה יודע כמה בנזין שותה המנוע? הוא זקוק לבאר נפט פרטית שתסע אחריו!
ראה חביבי, אמר השכן העליון, הוא כבר קנה את המכונית. הוא לא יכול להחזיר אותה. מה יצא לי עכשיו מלומר עליה דברים רעים? זה רק יגרום לו לעוגמת נפש ולא יביא לשום תועלת.
אם הוא היה עדיין לפני קנייה והיה בא להתיעץ אתי ייתכן שהייתי מייעץ לו להמנע מכך. אך לאחר מעשה, אני חייב לראות את הצדדים הטובים שבעניין. הרי בכל דבר, ואפילו רע, יש גם כמה בחינות טובות. לא צריך דמיון מפותח בשביל לשים לב אליהם. זה פשוט כל כך. וחשוב כל כך
________________________________
לא צריך גאונות גדולה בשביל זה. רק קצת רגישות. לשים לב למה שקורה.
אם אדם קנה משהו מה איכפת לך?
תתפעל! תתרשם! תשבח אותו!
לא תפסיד מזה.
רק תרויח.
תרויח חבר.
שימחת אדם.
_______________________________
יהודי צריך כל ימיו להתכונן לבחינה הגדולה, בחינת הסיום, ולשאלות שישאלו אותו שם. בספרים הקדושים כתוב מה שואלים את האדם בשעת פטירתו, ואחת השאלות היא:"המלכת את חברך בנחת רוח?".
מה פשר השאלה הזו? מה זה "המלכת את חברך?" מה זה "בנחת רוח?".
התשובות לשאלות אלו חשובות עבור כל אחד, בכדי שברגע האמת נוכל לענות עליהן .
הפירוש אינו מסובך: 'המלכת את חברך' – האם נתת לו הרגשת מלכות?
אף אחד לא ידרוש ממני להעניק לחברי מלכות של שלטון, שהרי אין בידי לתת מה שאין לי עצמי. אבל יכול אני להעניק לו מלכות במובן של נחת רוח, במובן של עונג והרגשה טובה של חשיבות והכרת ערך עצמית. מלך הוא אדם אשר כל הסובבים אותו רוצים להשביע את רצונו ולגרום לו נחת רוח. כל ישראל בני מלכים הם, וכל אחד מאתנו נתבע להמליך את חברו ולהשביעו נחת רוח במידה מלכותית ככל האפשר.
איך עושים את זה?
פשוט מאד!
לא נדרש מאתנו לתת את משכורתנו החודשית למטרה זו ולא את רהיטנו ובגדינו. אפשר להעניק לו את הרגשת המלכות הזה בדיבור, במילה טובה, בהתענינות חברית, ולפעמים אפילו בשתיקה בלבד. לדוגמא:
שיעור בבית הכנסת. אחד המשתתפים שואל קושיה יפה שאיש לא יודע לענות עליה. הוא חוזר פעם ופעמיים על השאלה כשכולו תהילה עצמית מעצם העובדה שאיש לא ידע לענות על שאלתו. אתה יודע תשובה פשוטה על השאלה. מה תעשה? האם תפגין את חכמתך לעיני כל, ותוציא לו את כל האויר מן ה'בלון הנפוח שלו'? או שתשתוק ותתן לו להנות משאלתו. האם איזו תקלה תצא מזה ששאלה זו תשאר ללא תשובה? מה יקרה אם ניתן ליהודי להנות מכך שהוא שואל קושיות חריפות שאי אפשר לענות עליהן, נהנה מחריפותו ומשתבח בלמדנותו. למה לקלקל לו את זה? מה איכפת לך?
לפעמים סתם אמירת: שלום, בוקר טוב. התענינות בשלומו של מישהו, זכירת השם שלו יכולה לתת למישהו הרגשה טובה, תחושה שלמישהו איכפת ממנו. זה נכון במיוחד אם מדובר במישהו שאינו נמצא במרכז הענינים ומוקף בחברים מכל עבר. מותר גם לצחוק מבדיחה שמישהו מספר (גם אם היא לא הכי מצחיקה בעולם… ) , מותר גם לתת מדי פעם מחמאה או איזו מילה של פרגון לחבר או חברה על משהו שעשו או על הבגד שהם לובשיםואפשר אפילו להרים טלפון לפני שבת או חג לסבא וסבתא או לדודה הזקנה שגרה לבד בבית אבות (שתדע שעוד לא שכחו שהיא קיימת…).
צריך גם להיות רגיש, לשים לב גם למה שלא נאמר במילים. לקרוא את הפנים של האנשים, את התגובות. מי שמקדיש מעט תשומת לב לעניין יגלה פתאום כמה אנשים זקוקים לאיזו מילת עידוד, עצה טובה, הסתכלות חיובית שתעזור להם להתמודד עם איזה משבר שהם נמצאים בו. תגלו שכמה מילים מסוגלות לחולל פלאים. לתת כוחות חדשים להתמודד עם הצרה.
לפעמים כל מה שאתה צריך הוא להתאפק קצת מלהבליט את עצמך, קצת לבלום את הפה מלגלות מה שאני יודע ולא לומר כל מה שעולה באופן טבעי על לשוני. לעיתים אני צריך רק להציב את עצמי קצת בצל, ולפנות לשני את הבמה. זה הכל.
_________________________________
השכנה מן הקומה הראשונה הציגה לפנינו את ציור השמן הנהדר שציירה הבת שלה, תלמידת כיתה ו'. האמא הסתכלה בפנינו במתיחות קלה כשהיא מצפה לתגובתנו.
די היה להעיף מבט בציור כדי להכיר שמקורו באחת הסימטאת מאחורי התחנה המרכזית. שם מוכרים בד לציור, מודפס משטחים משטחים, וכל משטח מסומן במספר. עם הבד מקבלים שפופרות צבע שמן, ממוספרות אף הן, וכל עבודתו "האומנותית היוצרת" של הילד המוכשר היא לצבוע כל משטח בצבע מתוך השפופרת המסומנת במספר המתאים של אותו משטח.
הנחת שזרחה מפניה של האם המאושרת היתה הדגמה נאותה להמלכת מלך בנחת רוח על ידי שתיקה מאופקת מלווה במחמאה לציור הנהדר.
_____________________________
אלו היו רק דוגמאות קטנות. מי שיש לו מעט שכל, קצת רצון, וטיפה רגישות,
יגלה פתאום שעשרות הזדמנויות כאלו צצות לפניו מדי יום.
לפעמים על ידי מילה קטנה, חיוך, שלום, תודה אפשר לעשות אדם מאושר.
קצת יותר פרגון, עין טובה, הסתכלות חיובית יועילו מאד.
נגלה איך דברים שבשבילנו הם קטנים
בשביל אחרים הם גדולים!
בהצלחה רבה מכל הלב
יוני, חברים מקשיבים

 
 
הערה: הסיפורים הנ"ל וחלק מן הרעיונות לקוחים (חלקם בשלמות, וחלקם בשינויים) מתוך הספרים– 'בעין יהודית' ו'סוד הזכרון המצוין', וממה ששמעתי מחברים.



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
אלמוני/ת (1/21/2002)
ממש יפה.... תמשיכו לכתוב כאלה דברים!
2.
(לת)
מרים (1/22/2002)
3.
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד!
מרים (1/22/2002)
שלום רב! כמה שמחתם אותי היום! תודה רבה! מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד יכול לבוא ידי בטוי ממש בכל רגע.. אני מאד נהנית מכל הסיפורים ומהאתר הזה.
4.
כל כך קל ופשוט כל כך ענק
אליעז (1/22/2002)
יש עדיין מעט דברים שגורמים לי לבכות
5.
נעלותם של הדברים הקטנים
איילת (1/29/2002)
המסר מן הסיפורים הללו מאוד ריגש אותי ואני מקווה שאכן כולנו נבין את משמעותה הכבירה של מילה טובה ואמירת שלום עם חיוך לאנשים הסובבים אותנו.
6.
יש מעשים ויש מעשים...
אופק (3/10/2002)
קודם כל ממש ממש אהבתי את סיפורים והמסרים המון פעמים אנו שוכחים להעריך ולעשות את אותם הדברים "הקטנים" האלה..שממש לא קשים אבל איזה אור הם יכולים לגרום למישהו אחר...

יש קטע מקסים מהספר "תיאום כוונות" שנראה לי ממש מתאים-

"...מכאן אנו לומדים שיש מעשים ויש מעשים.
יש מעשים גדולים שעושים אותם אנשים גדולים בשעות גדולות והכל יודעים עליהם.
ויש מעשים שנראים קטנים ועושים אותם אנשים קטנים בשעות קטנות של ימים פשוטים, ודוקא מעשים אלו הם המביאים את האדם לחיי העולם הבא.."

מי ייתן ונזכה כולנו לדעת ולהעריך את כל הניסים "הקטנים" האלה שקורים לנו כל יום!
7.
נעמה (3/29/2002)
הסיפורים מקסימים וכ"כ נכונים, מניסיון, חיוך ואמירת שלום או בוקר טוב יכולים לעשות כ"כ הרבה. תודה! :)
8.
הקצבים
- (5/19/2002)
1) למה להזכיר שהשומר כושי

2)ואם כולם היו אומרים שלום הקצב היה מת.
9.
נאוה מירוני (6/16/2002)
שלום !
אני נאוה מירוני והספורים שכתובים כאן פשוט מהממים,
הייתי מאוד רוצה - אם אפשר
שתשלחו לי-רק אם אפשר עוד סיפורים כאלו-אים יש לכם!
הכתובת שלי באיימל : www.navamironi.hotmail.co.il
הטלפון שלי : 04-6989659
058-200980
10.
עמית (8/24/2002)
כבר הרבה זמן לא התרגשתי כ"כ ממאמר שאני קורא באינטרנט... תודה!
11.
מקסים (לת)
א. (9/26/2002)
12.
יפה מאוד
אלמוני/ת (6/23/2003)
ממש אהבתי את המאמר ישר כוח. בכלל המאמרים פה פשוט יפים וכיפים לקריאה.רק לדעתי לא היה צריך להדגיש שהשומר כושי-זה לא משנה.(בסיפור הקצבים)
13.
מהמם!!! (לת)
מירית (9/1/2003)
14.
ללא נושא
שירה (9/5/2003)
ממש יפה,המסר מאוד חזק! נחמד להיות חשוב אבל יותר חשוב היות נחמד"
15.
ללא נושא
אלמוני/ת (2/29/2004)
אפשר גם להוסיף למאמר את הסיפור שרץ עכשיו באינטרנט (ראיתי שהוא גם הופיע באתר כיפה) על הילד שהתחיל לדבר עם מישהו מהבית ספר שלו ואחרי כמה שנים של חברות טובה בין השניים, הוא גילה שבזכותו אותו יום של ההתחלת חברות- חברו לא התאבד..
16.
ללא נושא
אלמוני/ת (3/25/2004)
ממש סיפורים יפים
17.
כיפאק הי
אחינעם (5/16/2004)
אי של שפיות. כל הכבוד!
18.
מהמם
אורטל (5/28/2004)
ממש אהבתי...בכל הסיפורים שלכם יש כזה מסר שנותן הרבה נקודות למחשבה
19.
ללא נושא
אלירן (6/6/2004)
אתה כותב ממש יפה. קראתי כמה מן המאמרים שכתבת ואתה מעביר את הרעיון בהמון חן ויופי וחוכמה. יישר כוח.
20.
ללא נושא
אלמוני/ת (6/15/2004)
הסיפורים ממש יפים....
בכלל האתר שלכם חבל על הזמן!!!!!!
ישר כח....
21.
הם לא זזים לנו מהעניים
רחלי (6/16/2004)
אנשים האלו יכולים לצווץ לנו בכל פינה חשוב להתיחס אליהם
22.
ללא נושא
מתניה (8/16/2004)
ממש ממש יפה!
יישר כח!
בכלל האתר הזה ממש טוב!
חזקו ואמצו בלחזק ולאמץ!
23.
אמ..
צפורה (10/10/2004)
ממש יפה!
24.
מקסים
חן (10/29/2005)
ממש טובים הסיפורים האלו..
לקחתי חלק מהם לפעולה.. ממש יפה...
25.
התרגשות
מורן (2/28/2006)
אולי ההודעה הזאת היא אחת מתוך המון אבל המאמר הזה כל כך הקסים אותי וגרם לי באמת להתרגשות ולהבנה העמוקה שבאמת הדברים הקטנים והיומיומיים הללו נראים כדברים בעלי משמעות ענקית לאנשים אחרים...
ובקיצור לכל הקוראים אל תפסיקו לפזר מחמאות אפילו סתם ככה אחד לשני!
26.
מצווה גדולה להיות בשמחה !
אלזם (4/13/2006)
בס"ד.
שלום רב..
פתחתי אתר חדש .. :"מצווה גדולה להיות בשמחה!"
כתובתו: http://www.myhappy.org
אשמח לשמוע תגובות עליו ..
תודה מראש אלזם !
27.
ללא נושא
יעלו´ש (5/5/2006)
סיפורים פשוט מרתקים עלו והצליחו!!
28.
מדהים
אופיר (8/26/2006)
סיפורים כ"כ אנושיים ויפים כלהכבוד !
29.
ללא נושא
אני=) (1/6/2008)
היזה יפה ונכון--באמת שזה נכון-----תנסו.
תודה רבה ישר כוח.
30.
ללא נושא
אלמוני/ת (3/7/2008)
וואו!ממש עזרתם לי!זאת בדיוק הפעולה שחיפשתי!יישר כוחכם!
31.
שאלה.
מישהי.......... (12/18/2008)
איפה יש את הסיפור על האיש שהתאבד בגלל שהחברעים שלו העליבו אותו???????????

מישהו יודע??????????????
32.
ללא נושא
אלמוני/ת (2/27/2009)
מ-ד-הי-ם-! זה יכול לקדם אותנו בחיים בטירוף...
כל הכבוד!! אתם עושים עבודת קודש
33.
וואוו
גריענרית (1/12/2010)
כ"כ יפה!!!
34.
ללא נושא
תהילה (3/23/2010)
וואו! ממש יפה!
כתוב בפשטות ונותן המון....
 




חפש