מכתב למדריכים
"הייתי בא לסניף ולא רציתי להתפלל, אז המדריכים זרקו אותי. בפעם הבאה שבאתי זה כבר היה בשביל למכור סמים..." מדריכים, האחריות בידים שלכם! – מכתב אישי למדריכים
נדב וילנר, חברים מקשיבים

מדריכים יקרים,

יש לי כמה דברים שנראה לי חשוב לומר, דברים שיכולים לעזור, לעודד ולקדם. אני בטוח שבתור מדריכים אתם משקיעים המון, ועושים עבודה טובה, ומתקדמים, אבל לא תמיד מספיק מבינים איזה אחריות זה להיות מדריך וכמה כוח יש לכם בידים. בשביל לנסות להסביר לכם למה אני מתכון אני אספר לכם סיפור.

אני מתנדב במוסד גמילה מסמים לנוער דתי. פגשתי שם בחור צעיר מאוד, בגיל תיכון, שסיפר לי את הסיפור שלו. סיפור שמזכיר את הסיפור של כל החבר'ה שם; בחור שנדחה מהחברה ולא מצא עם מי לדבר, התנתק, התחבר לחבר'ה מהרחוב, הדרדר לסמים, ובסוף מצא את עצמו במוסד, כשכבר היה מאוחר מדי. אני הייתי תמים ושאלתי אותו: תגיד לי, לבנ"ע לא הלכת, לא מצאת שם חברים? אז הוא ענה לי: הייתי בא והיו לי שם חבר'ה, אבל לא רציתי להכנס לתפילה, אז המדריכים זרקו אותי מהסניף. בפעם הבאה שהגעתי לסניף זה כבר היה בשביל למכור סמים.

אתם קולטים?! מדריך בגילכם, שזרק חניך כי הוא לא נכנס לתפילה, בלי לברר, בלי לבדוק, בלי לשאול מי זה ואם יש לו חברים ולמה הוא לא נכנס לתפילה! ככה פשוט! והפעם הבאה שהוא בא לסניף היתה בשביל למכור סמים. זה כוח בידים! זו אחריות. אתם לא יכולים להרשות לעצמכם להיות לא בוגרים כי אתם מתעסקים בעניינים של חיים ומוות. זה לא תמיד נראה ככה, כי עיקר העבודה זה בלגן וללכת מכות עם חניכים, אבל בשורה התחתונה זה ככה. זו אחריות שמחייבת אתכם, מחייבת לחשוב, לראות לאן אפשר להתקדם, להקשיב לחניכים, לבדוק מה הבעיות שלהם, מאיזה רקע הם באים, מה מדבר אליהם ואיך אפשר לעשות אותם אנשים טובים יותר.

מדריך אמיתי לא יושב בחדר מדריכים כשבחוץ אחרים עובדים, הוא עוזר כי הוא מבין שיש לו תפקיד. מדריך אמיתי לא מוותר על פעולה או שיחה עם חניך בשביל שטויות של עצמו. תצדיקו את עצמכם בתור מדריכים. נבחרתם. אתם לא חלק מהחבר'ה, אתם שם בשביל החבר'ה. בשביל שאנחנו לא נצטרך לפגוש את החבר'ה האלה אחר-כך במוסד גמילה מסמים, או ברחוב, או סתם זרוקים בלי שלאף אחד אכפת ואין להם שום מטרה. תנצלו את זה. תחיו את זה. תחשבו כל הזמן. תזכרו שאתם מעל, אתם כוח מוביל אתם מדריכים. וזו אחריות.

אני יכול לומר בלי ספק שמי שמשקיע ומבין יצליח. השאלה כמה תבינו את זה וכמה תנסו. מכל הלב, בהרבה אמונה בהצלחה.

שלכם,

נדב, חברים מקשיבים

 



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
אני פונה עכשיו לכל המדריכים והמחנכים
עינת (7/1/2003)
זה כל-כך נכון וכל-כך עצוב. לצערי הייתי עדה לדברים כאלו הרבה פעמים.
אני פונה עכשיו לכל המדריכים והמחנכים. לפעמים בשביל החניכים שלכם או התלמידים שלכם, אתם יותר מהורים יותר מכל החברים הטובים שלהם ביחד. לכן תשימו לב אליהם טוב טוב. לפעמים הם מעצבנים ומפריעים לכם בכונה רק בשביל שתשימו לב אליהם.
תאמינו לי... מניסיון!!!
2.
תנועת נוער זה לא מוסד גמילה
אורי (7/1/2003)
בס"ד

אני לא מסכים עם הרעיון שעומד מאחורי דבריך, שטוען שתנועת נוער תפקידה לשמש כמקלט לחבר'ה של הרחוב. אני טוען שתפקידה של תנועת נוער זה להציג מודל, למרוד נגד דברים שלא נראים להם ולהוביל מהלך אידאולגי. אי אפשר לתת לחבר'ה מפריעים להפריע לשאר, אפשר לתת לשאר לקדם חבר'ה מפריעים ולכן הפתרון זה ביצירת חניכים איכפתים וטובים. מין סירת מטכ"ל, שתוכל לקדם את כל השאר לרמתם. מבחינתי תנועת נוער היא לא מתנ"ס ולא בית חינוך, היא דרך להובלת מהפכה אידואלגית. וכידוע לך צריך שהחניכים יתאימו את עצמם לתנועה ולא התנועה לחניכים.

בברכת חברים לתורה ועבודה
3.
מסקנה חפוזה
יהודה (7/1/2003)
בגדול שמענו כאן צד אחד של המטבע ואנו מטילים את האחריות על אותו מדריך אנונימי.
כל אחד שמגיע למצב כזה ל"ע מטיל את האחריות על כתפי מישהו אחר, הוא אף פעם לא אשם.
אני לא בא לחלוק על עיקר הרעיון שמוטלת אחריות כבדה על כתפי המדריך, אבל האחריות היא לכל הכיוונים.
אולי במקרה שלנו החניך הנ"ל לא נכנס לתפילה ומשך חברה אחריו? אולי המדריך הבין שאחריות כל הסניף כבדה יותר מאחריות כלפי חניך אחד שכבר בדרך החוצה? אולי הוא התייעץ עם הגורמים מעליו והבין שאין לו ברירה אלא לבקש מהחניך הנ"ל לעזוב?
ואולי שאר הבוגרים של הסניף הנ"ל הם נקיים מסמים בגלל שהמדריך נקט יזמה, אחרי אין שעות של פגישות עם רבנים ואנשי חינוך?
לסיכום האחריות היא על כתפי המדריכים, אחריות אישית לכל חניך ואחריות כלפי הסניף. תמיד צריף להתפלל לזכות לסייעתא דשמיא לקבל את ההחלטות הנכונות בזמן ובמקום הנכון.
בהצלחה.
4.
השליחות שבהדרכה
וקני ן מילי (7/1/2003)
קראתי את המיכתב שכתבתם למדריכים ואני ממש מסכימה איתכם. למדריך יש תפקיד עצום על הכתפיים. למעשה אני לושבת שאין דבר חשוב מזה. כי אנחנו אלה שמעורבים ומוטרדים ממצבה הביטחוני, הכלכלי, הרוחני וכו' של מדינת ישראל. השאלה היא:מה אנחנו עושים למען שינוי פני המדינה? אני חושבת שההשקעה הכי משמעותית שאנחנו יכולים לעשות זה לחנך את הנוער שלנו כי בסה''כ הוא זה שבעוד כמה שנים יקח פה את הפיקוד . למדריכי בנ''ע של היום יש אפשרות מצויינת לקחת על הידיים נוער צעיר ולחנך אותו למוסר וערכים. האמת, וקצת אפילו לא נעים לומר, אבל שמעתי המון פעמים אנשים שמזלזלים בבני עקיבא ובכוח הכל כך עצום שיש לה באומרם שבנ''ע זה סתם, כל היום רק מדברים ומקשקשים ולא עושים כלום. פעם היו מקימים ישובים מפריחים שממות.
נכון!- אולי היום בני עקיבא לא שמה את מכנסי החאקי ויוצאת להרים להפריח שממות. (אף על פי שיש היום גרעיני של''פ). אבל צריך לזכור שיש עוד שממות שצריך להפריח. והיום, צריך בעיקר להפריח את שממת הלב. לצערנו בזמן האחרון הכל כל כך ריק וחסר תוכן שמה שהכי חשוב להפריח זהאת שממת הלב. כשהייתי קטנה וההורים היו יושבים ורואים חדשות הם היו אומרים "שהחינוך פשט את הרגל" אז עוד לא כל כך הבנתי על מה הם מדברים. אבל היום כאדם יותר בוגר כשאני מסתכלת כל אנשים בבית הספר או בכלל כשאני עומדת כמדריכה ומסתכלת על קבוצה, על השבט בפרט ועל הסניף ככלל אני מתחילה להבין על מה הם מדברים. אף על פי שלא נעים להודות אני חושבת שאחרי ימי דור ויותר... המדינה לא הצליחה ליצור את הכלים המתאימים כדי לגדל דור צעיר לדרך ארץ, תורה, מצוות, ומינימום של כבוד הדדי. ולכן ברור שהבעיה היא בחינוך עצמו ושם צריך לחולל את המהפכה.
והיום כשאני עומדת כמריכה (וכמובן המסר הוא לכל המדריכים) יש לכולנו הזדמנות אדירה לעצב בני נוער לפי איך שאנחנו מאמינים. והנוער של היום כפי שאמרתי זה ההמשכיות של עם ישראל.
וצריך להשקיע כי באמת כמו שאמרתם במיכתב מדובר בחיים ומוות. וגם אם יש בעיות וקשיים צריך להמשיך להשקיע. וצריך להאמין בחניכים/בילדים הללו. שהרי אין חינוך ללא אמונה.
אין לי ספק ששבט, קבוצה בגיל כזה זה תשקיף להרבה מאוד דברים שמשפיעים על איך הם יהיו בעתיד.. יש המון דברים שאם בגיל צעיר מחנכים אליהם ומשקיעם בהם זה משאיר חותם משמעותי לעוד הרבה שנים אחר כך.לילדים האלה יש המון פעמים כוח יותר מכפי שאנו מתארים ולהיות מדריך זו הזדמנות מצויינת לראות את זה ממש בעיניים, לראת את העוצמה ואת הכוח הרב שיש בהם. וצריך לנסות ולהעמיק ולפתח בהם עוד ועד את הטוב שיש בהם.
באופן כללי, נדמה לי שהמון פעמים אנחנו המדריכים משקיעם יותר מידי אנרגיות בחסרונות שלהם. בדברים שצריך ללמד אותם איך.. וזה לא רע... להיפך זה חשוב מאוד! אבל לא פחות חשוב בעיני לומר להם כמה שהם נפלאים ולהעמיק את הטוב שלהם כדי שיעצימו את התכונות הטובות שלהם בתור שבט. למדריכים יש שליחות לבצע. מדריך טוב שרוצה להשפיע צריך לחוש את החניכים שלו בכל רגע ורגע בחיים. לקום בבוקר, לפתוח את העניים ולמר עם כל הכוונה ועם כל הלב "ה' עשה אותי כלי לשליחותך" .
יש לנו תפקיד גדול בידיים. שבעז''ה נצליח לממש את השליחות שלמענה אנחנו כאן.
5.
ללא נושא
שרי (7/1/2003)
אני בטוחה שהמדריך שלו לא זרק אותו סתם מהסניף, מן הסתם זה מקרה שחזר על עצמו כמה פעמים.

גם על חניך מוטלת אחריות, להשמע לחוקת בני עקיבא, ברגע שחניך לא נכנס לתפילה המדריך צריך לפתור את זה בדרך כלשהי.

וסתם שאלה- איפה היו ההורים? המורים? למה הם לא עשו כלום כדי למנוע הדרדרות???

גם אנחנו בסה"כ ילדים, זה קשה למור ולתקן את העולם, ותאמין לי שמנסים, ולפעמים עושים טעויות.
6.
זו המטרה של בנ''ע- לחנך את החניכים
עינת (7/2/2003)
שום דבר לא מצדיק לזרוק מישהוא מבני עקיבא. אנחנו המדריכים הם אלו שצריכים לחנך את החניכים להתאים את עצמם לתנועה. לזרוק משהוא זה הפגיעה הכי גדולה שיכולה להיות בבן אדם, שתאמינו או לא זה ישפיע עליו לכל החיים.
מה המטרה של בני עקיבא אם לא לחנך את החניכים שלה. יש הרבה ילדים שלא מגיעים לסניף ואי אפשר להשפיע עליהם. אבל אם כבר בא לסניף ילד שהוא לא מבית הכי דתי, אז יש לכם המדריכים את האפשרות להשפיע עליו. ומה אתם עושים - זורקים אותו. כל המדריכים רוצים חניכים טובים וממושמעים, ולכן אתם אמורים לחנך אותם להיות כאלו. אתם לא מקבלים אותם מושלמים וממושמעים בהתחלה.
תאמינו לי אין דבר יותר גדול מאשר לעזור למישהוא למצא את הדרך הנכונה.
"מציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו".
7.
תגובה לאורי ולדומיו
מדריכה (7/3/2003)
אמנם אורי צודק בכך שאין התנועה מוסד גמילה אך כן, זה כן בית חינוך- חלק מהחניכים זהו החינוך הדתי שלהם, אין להם חינוך דתי מהבית או מביה"ס.
אי אפשר לומר שניתן "להעיף" כל חניך שמפריע או לא נכנס לתפילה, איך אתם יודעים שאותו חניך יודע בכלל איך להתפלל? אולי בגלל שאינו יודע כיצד יש לנהוג בבית כנסת אין הוא רוצה להיכנס?
מה זאת אומרת להנהיג מהפכה אידיאולוגית? איזה קו מחשבה אתה מנסה להעביר לילדים? "הוא שונה ממני ומכם, הוא קצת מתפרע- אז אנחנו לא רוצים אותו"? אמנם אין המדריך צריך לשתוק על כל מעשה של החניכים, אפשר למצוא פתרון לכל או משהו כזה אך להעיף חניך כדי לאפשר לחניכים האחרים להתקדם? מי אמר שילד זה לא צריך פחות קידום מילד טוב שנכנס לתפילה? אולי אפילו יותר.
החניך צריך להתאים עצמו לתנועה?! לפי דבריך הרבה סניפים של כל תנועות הנוער לא צריכות להתקיים מפני שאין האנשים במקומות אלו "מתאימים" כדבריך לתנועה. הרעיון, לפי דעתי, שמאחרי פתיחת סניפים אלו הוא לעזור, לאט לאט לחניכים אלו להגיע לרמת הדרישות של התנועה.
מסכימה אני עם דבריו של יהודה, אני בטוחה שזה לא היה כי סתם בא לי להעיף חניך אלא לאחר הרבה מחשבה והתיעצויות. וגם אם מה שהמדריך הזה עשה לא עשה טוב לילד אני בטוחה שהמדריך ניסה דברים אחרים לפני שהעיף את הילד.
בברכת חזקו חברים.
8.
את טועה
שרי (7/3/2003)
אני בתור מדריכה, לא חייבת ללכת ולהקנות לילד חינוך בסיסי שאותו הילד אמור לקבל בבית.

בנ"ע באה בהנחה, שהחניך קיבל איזשהו חינוך בבית.

למה אני צריכה להשאיר בסניף חניך, שלא רק שלא משתתף בפעולות, אלא גם מדרדר את שאר החניכים?
9.
ללא נושא
יצחק (7/3/2003)
אז מה אם הוא התדרדר למצב כזה הוא בסך-הכל ילד
10.
בנ''ע נועדו כדי לחנך אבל זה לא כלכך פשוט
נעם (7/3/2003)
בס"ד
איך אפשר לדרוש ממדריך להשאיר חניך שגורם רעה לשאר השבט? אני לא יודע אם בזה מדובר אבל גם אני כמדריך חשובה לי טובת הסניף מאשר טובת חניך אחד ואם אותו סוחר לעתיד השפיע לרעה על חניכים אחרים היה מקום להטיס אותו מהסניף כדי שהאחרים לא יפגעו, לכו תדעו, אם הוא לא היה עף יכול להיות שכל החניכים היו יושבים מול אותו מטפל במרכז הגמילה הזאת...
11.
המטרה של ההדרכה היא לחנך
עינת (7/6/2003)
ואם אתם לא עושים את זה, אז פספסתם פה את כל המטרה של ההדרכה.
יש לי חברה שהעיפו אותה מבני עקיבא. המדריכות שלי האמינו לרכילות שהיא מעשנת ומסתובבת עם טפוסים, והחליטו לא להכניס אותה להדרכה ולא לגרעין. אותה ילדה לא באה מהבית הכי דתי. ומרגע שהבהירו לה שלא רוצים אותה בבני עקיבא, היא התחילה להתדרדר, כי סה"כ בנ"ע היתה המסגרת הדתית היחידה שלה מחוץ לבי"ס.
12.
בעיה
נעמי (7/8/2003)
לדעתי זו בעיה די רצינית...
מצד אחד יש חניכים שבאים לסניף כדי לקבל חינוך נורמלי כי הבית שלהם לא משהו וההורים או הם רוצים חינוך טוב וערכים.
מצד שני זו בעיה כי החניכים יכולים לדרדר את הסניף,
בעקרון, לדעתי, צריך לפתור כל מקרה לגופו כי הסניף צריך לתת קצת מעל למה שמקבלים בבי"ס או בבית.
ב"הצלחה!
13.
תגובות על תגובות
אלמוני/ת (7/16/2003)
אולי בנ"ע זה לא מוסד גמילה, ואתם צודקים בקשר לאידיאלים שאתם מציגים, באמת שנזכה שתהיי'ה לנו השפעה כזאת אדירה ומדריכים וחניכים יהיו להוטים להגשים בצורה כזאת את האידיאלים שלהם, אבל בני-עקיבא היא ל-א סיירת מטכ"ל, בפירוש לא!!
ועוד דבר- יי'שר-כח באמת לכל אלה שלא שופטים את אותו מדריך, אני גם לא חושבת שצריך לשפוט אותו, אני גם מניחה שהיו לו סיבות מצדיקות, אבל להעיף חניך זה לא רעיון טוב בכלל, כמו שאמרו פה התפקיד שלכם זה לחנך אותו, וזה קצת מוגזם לחשוב שאם לא יעיפו אותו בצורה חד משמעית כל החניכים יסיימו במוסד לגמילה...
-חיזקו ואימצו-
14.
תגובה על התגובה של אורי
רועי (7/24/2003)
מה זאת אומרת התנועה היא לא מקלט?! מה זאת אומרת התנועה היא לא בית חינוך?! אני לא מכיר אף תנועה שיכולה להצליח רק מאנשים מושלמים,גם לוחמי סיירת מטכ"ל נבחרים ליחידה בגלל הפונטציאל שטמון בהם ולא בגלל שהם מושלמים,היחידה מוציאה את הפונטציאל החוצה מהכוח אל הפועל מכשירה אותם להיות לוחמים טובים. אם נזרוק את כל החבר"ה ה"אתגרים" אז מה אנחנו שווים אנו לא מחנכים אנחנו מאגדים חברה של אנשים מושלמים ובורחים מהדברים הקשים באמת, בעבודה כזאת אין הרבה סיפוק כמו בהעבודה עם ילדים "אתגריים".בכל אחד ישנו פונטציאל לאחדים הוא כבר יצא החוצה ולאחרים לא.ורק אם נשתמש בכל החיילים גם אם קשה ננצח במלחמה.

בב"ח לתו"ע.
15.
יש לי סיפור די דומה....
חסוי.... (8/6/2003)
לי בשבט יש קבוצה של חברה (החברה המגניבים...) אני בטוחה שכולם מכירים אותם..
גם החברה שלנו לא נחנסו לתפילה כי זה לא מתחבר אליהם, אז הם גם לא נחנסו לפעולה כי לא נתנו להם...אז הם הלכו לגם ישבו שם ולא עשו כלום, עד שזה הגיעה למצב ששיעמם להם אז הם התחילו לעשן נרגילה בשבת, כי היה להם משעם...
ולחשוב שכל זה היה יכול להמנע עם היו נותנים להם להכנס לפעולה.
אני חושבת שזה לא אשמתם שהתפילה זה דבר שלא מחבר אליהם יש אנשים שמתחברים יש כאלה שלא מתחברים...אבל בגלל זה לא מעיפים!
16.
תגובה לחסוי
אני (9/6/2003)
יש לי הרגשה שאת מהסניף שלי ואני יודעת טוב מאוד על מי ועל מה את מדברת. אבל נראה לי שהבעיה מאצלכם לא התחילה כך. אלה פשוט נכנסו לשבט שלכם בנים חילונים ודירדרו את כולם וגם את השבט מתחתם.
17.
מסגרת
רויטל (9/7/2003)
אני חושבת שבתנועת נוער צריכה להיות מסגרת!
הדוגמא שהבאתם קיצונית מאוד,נכון זה קיים אבל אי אפשר להתעלם מבעיות אחרות,בקיצור- צריך להתייחס אבל תלוי באיזו דרך, לא בדרך של שבירת מסגרות!
18.
אז???
נדב :) ש. (9/15/2003)
מי אמר שתמיד עלינו לרחם על כולם?

מי אמר שכל האחריות של תיקון העולם נופל רק עלינו?

אז הוא חזר בשאלה, אז מה?

זה קשור אלי?



נשמע לכם מתנשא, נשמע לכם כאילו אני מרחיק?


אבל כותב המאמר לא טרח לספר לנו את כל הסיפור ובטח הוא גם לא יודע אותו, כי אותו אדם, ושיהיה היהודי הכי מתוק שרק קיים לא רצה לספר לו.


בתור מדריך לשעבר אני יודע שלא יישר זורקים חניך והסיבה לא תהייה רק כי" הוא לא נכנס לתפילה" תמיד יש עוד דברים מסביב שמתחברים וגודלים.


על המדריך חעשות את שיקול הדעת האם הוא לוקח את אותו חניך בעייתי לבדו או שהוא מנסה לחהציל את כל הקבוצה, כן, על חשבונו של אותו יהודי מתוק.


מכיוון שאיננו מכירים את החניך שלשעבר ואיננו יודעים מה בדיוק קרה, לא אוכל לשפוט האם המצב היה נכון או לא, אבל בבקשה ממך, אל תנסה לעורר באנו רחמים על אותו אדם, ובטח שאל תאמר לנו להשאיר את המסוממים בשבט.


תגובת המערכת:

שלום רב,

כמובן שיש מקרים בהם צריך לזרוק אחד בשביל כל הקבוצה. וברור שלא רק בגלל הזריקה מהתפילה הנ"ל עזב את הדת. אך כוונת המאמר להראות שלכל פעולה שלנו כמדריכים יש השפעה (ולפעמים מרחיקת לכת) ולכן חייבים לקשול כל דבר לגופו!!!! ולעשות כל פעולה בדחילו ורחימו עם הרבה תפילה.

כל טוב,

חברים מקשיבים
19.
ללא נושא
שירן (9/29/2003)
אני רוצה לומר כל הכבוד על הכתבה הנהדרת!ולכל הקוראים,אל תיתפסו לדוגמא של הילד שהדרדר לסמים,העיקר הוא שיש בידינו כוח עצום וזכות גדולה שאסור לפספס ולנצל עד הסוף!וגם כשקשה,קשה יטש רק בלחם וגם אותו אוכלים... אז שיהיה לכולכם הצלחה ענקית בהדרכה ובכלל.בעוז ובענווה :)
20.
התפילה
הדר (11/10/2003)
לדעתי התפילה בסניך כבר יוצרת יותר חסרונות מיתרונות...
21.
ללא נושא
דינה (12/10/2003)
נדב, אני מדריכה בסניף עולים "שלהבת" באשדוד זו הפעם הראשונה שאני נכנסת לאתר הזה והגעתי למכתב שלך אני באמת חושבת שלא כל המדריכים יודעים איזה כוח יש להם בידיים כי אם הם היו יודעים הם היו גם לומדים איך להשתמש בו כמו שצריך במיוחד בסניפי עולים. גם לי נתת נקודה למחשבה ואני אחשוב פעמיים לפני שאוציא חניך מפעולה או מכול דבר אחר אז ישר כוח ואני מקווה שהרבה מדריכים קוראים את המכתב שלך ומפנימים אותו שיהיה לך בהצלחה וישר כוח דינה.
22.
זה לא תלוי רק במדריכים.....
לילך (12/29/2003)
אני חניכה בשבט לביא השבט החדש בערך בזמן של החופש הגדול השבט שלנו לא היה ממש מגובש ולא ידענו מה לעשות בנושא וזה גם לא ממש עניין אותנו לא ניסינו להתגבש עשינו ממש קצת פעולות באמצע שבוע וחשבנו שזה בכלל לא חשוב ושהמדריכים צריכים לגבש אותנו, אבל לקראת השבת אירגון היינו קצת יותר מגובשים אבל לא הזיז לנו בכלל על זה שעוד יומיים הדגלנות ועשינו הכל באיזי שהמדריכים ידאגו עד שהמדריכים התעצבנו והלכו הבייתה ולא רצו להמשיך לעזור לנו. ניסינו להחזיר אותם או להראות להם שאנחנו עושים חזרות ואולי הם יסכימו לחזור אבל לא ממש הצלחנו בסוף העניין סודר והיה לנו דגלנות ממש יפה גם מאוד ארוכה והיו תגובות מאוד טובות והכל בעזרת המדריכים שלנו..

אחרי המקרה הזה הבנו שאנחנו צריכים לשתף פעולה עם המדריכים ולארגן פעולות גם בלעדיהם כמו ללכת לאכול פיצה ולארגן את שוק חנוכה שארגנו ממש לבד ...

מה שרציתי להסביר לכם שזה לא תלוי במדריכים בלבד הם נותנים את הנשמה לחניכים שלהם יש להם בגרויות והם יוצאים לאכול איתנו ובאים ומתכננים לנו דגלנות ואנחנו לא עושים כלום אז הגיע הזמן שתתחילו ליזם דברים בלי המדריכים כי אני חושבת שהם עשו את שלהם ועכשיו זה התר שלנו אני לא בטוחה שזה קשור לנושא הזה אבל אתם המדריכים מה שנשאר לכם זה רק להיות חברים שלנו לא כאלה שכל הזמן רודפים אחרינו להיכנס לתפילה ככל שתכירו אותנו יותר כך לא יקרה מה שקרה עם אותו הילד אל תתעלמו מהילדים שלא נשמעים תנסו לקרב אותם לחברה..

אז שיהיה לכם בהצלחה ותודה ...
23.
לאן הוא ילך?
אלמוני/ת (12/30/2003)
אני גר בישוב כלשהוא בארץ נגיד וזרקתי את חניך שלי מהתפילה לאן הוא ילך? ואיך מזה הוא יגיע לסמים? כדי שמישהוא יגיע למצב כזה לא מספיק תרוץ של זרקו אותו מבנ"ע היה כנראה מהלך שלם של אי התחברות לאופן בו חייו של חניך בבנ"ע באותו מקום התנהלו אז לא נראה לי שאם אני אעיף את חניך שלי מהמפקד בגלל סיבה כלשהיא הוא ילך לסמים. אחרי זה אני אסביר לו אדבר איתו אבל לסמים?! מזה?!
24.
מדריכים יקרים - תגובה ממורה
ישי (2/23/2004)
אני פונה אליכם כמורה לבני נוער. האחריות שבידיכם גדולה מאוד, במקרים רבים גדולה עוד יותר משלי כמורה. אתם בני נוער בעצמכם, ותסכימו איתי בקביעה שבעייני חניך ממוצע (ונורמאלי) חשוב יותר מה אומרים/חושבים עלי החבר'ה, מאשר בית ספר או מסגרות אחרות. בידיכם הכוח להפוך ילד ל"מקובל" או ללא שייך. אני יודע שזו אחריות כבדה, ואני מעריך אתכם מאוד על שנטלתם אותה - אך צודק הכותב שמבקש להביע עד כמה מדובר ממש בחיים ומוות (לשמחתי ברוב המקרים אין מדובר בקיצוניות כזו אבל א. לך תדע מתי כן וב. הפגיעה ארוכת הטווח בחניך עצוב שלא מבינים אותו בחברה עלולה להיות הרסנית ביותר). ושוב, כל הכבוד לאתר ובמיוחד לכם המדריכים!!! (מי אמר שאין אידיאלים בתנועות הנוער - אתם ההוכחה להיפך).
25.
מסכימה מאוד!
רותם (3/9/2004)
המאמר נכון ומשקף את כובד האחריות והעוצמה שהמדריך נושא בעצם היותו מדריך, ואין לי צל של ספק שאותו מדריך היה צריך לברר את הדברים לעומק עם אותו חניך ורק אחר כך להחליט החלטות בנוגע לחניך זה במיוחד שמדובר בהחלטה כמו זו שדורשת המון בירורים ושיקול דעת.
איני מסכימה עם אחד מהמגיבים שכתב שבנ"ע היא תנועת נוער שמשקפת ערכים שונים וברגע שחניך עובר על אותם ערכים צריך להעיף אותו כיון שזה לא פיתרון! העפה מהסניף היא הפיתרון הכי קל שיכול להיות למדריך אבל למעשה זו התעלמות גמורה מהבעיה.
ודווקא בגלל שאנו תנועה שמשקפת ערכים אנו צריכים לדאוג שהחניכיםילכו לאור הערכים האלה ולהקנות אותם ולא להעיף בשום אופן חניך שעובר על הערכים של בנ"ע הרי זה כל תפקידו של המדריך לחנך ולהקנות ערכים!
26.
ללא נושא
מדריכה (3/9/2004)
אני רוצה להגיב בקשר לאורי שכתב שבנ"ע זה לא מוסד גמילה...
אני ממש לא מסכימה איתך בנ"ע לא אמור להיות מקום מפגש של כל החברה הטובים אחרת מה תפקידה של התנועה?
להעיף זה לא פיתרון צריך היה לעשות שיחות עם אותו חניך ולראות מאיפה נובעת הבעיה ולעזור לו להתמודד איתה ואותו מדריך גם היה רואה תוצאות וזה לא היה פוגע לו בשאר השבט כיון שהמדריך היה "קונה" את החניך אם הוא היה ואפילו רק טיפה היה מקדיש לו מזמנו ואותו חניך היה שומע למדריך וחוזר בתשובה.
27.
ללא נושא
מדריכה (3/10/2004)
זה נושא מאוד חשוב ועל מנת למצות את הענין כמו שצריך אבקש לפרסם תגובות נוספות בעד ונגד תודה
28.
תגובה
ירדן (3/10/2004)
אני מסכימה מאוד עם כותב המאמר, שאומר בעצם שיש לנו המון כח בידיים, ואסור לנו לפספס אותו. אבל אם אני לא אעיף חניך שלי שמתנהג בצורה לא טובה, אז מה יהיה על כל השאר?! הם ילמדו ממנו דוגמא!!!!
29.
יש סיבות מוצדקות להעיף חניכים
מוריה (3/31/2004)
30.
נקודה למחשבה
מוריה (3/31/2004)
זה לא נכון לצאת באמירה ש"אסור בשום אופן להעיף חניכים" בתור מדריכה בסניף פיתוח שהחניכים ברובם לא מגיעים מבתים דתיים והסניף הוא המקום היחיד שהם מקבלים ערכים של דת.
לפעמים מגיעים חניכים שצריכים התיחסות ותשומת לב יותר מחניכים אחרים (שגם הם בסניפים כאלה דורשים יותר יחס מאשר חניכים בסניפים אחרים.) או בגלל שהם לא מקבלים בבית יחס (זורקים עליהם כמויות של כסף אבל לא נותנים להם חיבוק פשוט) או בגלל צורת החינוך שהם קיבלו ש"להם מגיע את כל היחס של המדריך" למרות שישי עוד חניכים מבחינתם זה לא משנה הם רוצים את כל תשומת הלב והם יעשו בשביל זה ה-כ-ל. יסכסכו בין המדריך לשאר החניכים או בין חניכים לעצמם. בין אנשים בצוות ובין כל אדם אפשרי העיקר לקבל את כ-ל תשומת הלב (ואפילו בין משפחות לחניכים או משפחות של חניכים למדריך) חניכים מסוג כזה מפריעים וגורמים להדרכה להיות קשה ובלתי אפשרית! המדריך כל הזמן צריך להתעסק עם אותו חניך שלא יעשה צרות ולא יסכסך אנשים סתם ולא מתמקד בהדרכה של החניכים האחרים במצב כזה עדיף שהחניך ישאר רחוק מהסניף ומהחניכים עד שהוא יחליט להתנהג כמו בן-אדם ורק אז הוא יוכל להמשיך להיות חלק מהקבוצה ומהסניף.
יש גם מקרים (בסניפי פיתוח) שהסניף שמכיל חניכים שבאים מבתים לא טובים משפיעים לרעה על חניכים טובים (חניכים שבאים ממשפחות טובות) ויוצא שחניך שבא ממשפחה טובה מתקלקל בסניף (לומד קללות והתנהגויות לא מתאימות.) ולכן עדיף שחניך כזה לא יגיע לסניף כי המטרה שיהיו חניכים טובים ואם החניך מתקלקל ולומד דברים לא טובים בסניף אבדנו את המטרה.

לגבי התפילה:
התפילה היא מצב קשה שבו מצד אחד חניכים חייבים להיכנס אליה כי זו מסגרת אבל קשה להכריח חניך להתפלל. ולכן מדריך חייב ללמוד ולהבין מה משמעות התפילה (זה נשמע מצחיק אבל יש מדריכים שלא מבינים את משמעות התפילה אבל מכריחים את החניכים להתפלל כי גם אותם הכריחו כשהם היו חניכים) כשחניכים יראו וירגישו שהמדריך שלהם נכנס לתפילה כי הוא רוצה להתפלל והוא מאמין בתפילה שלו ובתפילה של חניכים שלו וחשובה לו התפילה. בסופו של דבר החניכים יכנסו מרצון שלהם ולא ירגישו שסתם גררו אותם. (ברור שיש את העיניין ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" אבל כל זה בא אחרי שהמדריך בעצמו מאמין במה שהוא עושה. חניכים (אחרי שחייבו אותם להיכנס לתפילה) יראו את התפילה של המדיך שלהם לאט לאט הם יתחילו להיכנס מצד עצמם לתפילה.)

חשוב!!! זאת עבודה לא פשוטה ואפילו קשה מאד אבל צריך להיות סבלניים ולהאמין בעצמינו ובשליחות שלנו ובעזרת ה' נצליח לתקן עולם במלכות שדי.
בברכת חזקו חברים.
31.
המפתחות בידינו
שמוליק ג (3/31/2004)
אני מדריך של שבט בוגר ואומר מנסיון שזה לא פשוט בכלל להבליג על מעשיו של חניך שעולה על העצבים ואף מגזים במעשיו אבל בטווח ארןך ההשקעה כמעט תמיד משתלמת (תלוי עד כמה יש אמון בחניך).

תפקידו של מדריך הוא לא לבחור את החניכים הנוחים ולהעיף מדרכו את כל השאר אלא לתפוס את אלה שקשה להם ולהעלות אותם.

סך הכל גם הם בני אדם טובים שרק מחכים להזדמנות שמישהו בעולם יתן בהם אמון מוחלט.

קדימה לעבודה...
32.
אחלה
מדריכה לשעבר (4/7/2004)
אחלה של מכתב!מעביר את המסר טוב וברור ישר ולעניין!!!יישר כח לנדב ולכל העמלים בעשייה כל הזמן...
33.
ללא נושא
שירה .ט. (4/9/2004)
שלום נדב! קראתי בעניין רב את רשימתך בנושא חשיבות ההדרכה וההקשבה לחניכים,ובמיוחד לחניכים העלולים להדחות מן הסניף בשל קושי להסתגל לדפוסי ההתנהגות המקובלים בסניף.
בטוחה אני כי אלה העוסקים בהדרכה ימצאו עניין מיוחד בנקודה שהודגשה במאמר זה. כמו כן אני מזדהה עם הצורך במתן דוגמא אישית,בהשקעה של ממש בהדרכה ובצורך להבין את האחריות בה נושאים אלה שמכח תפקידם עוסקים בהדרכה ובחינוך. שבת שלום.
34.
דוגמה אישית
יחיאל ברודר (4/14/2004)
אולי המקרה הזה ספציפי קצת קיצוני אבל ברמת העקרון אז אני ממש מסכים אם זה שיש למדריכים אחריות מאוד גדולה על הכתפיים שלהם. אני חושב שיש לנו המדריכים המון מה לתת ואפילו המון מה לקבל. הדוגמה האישית שכל אחד נותן לחניכים שלו זה לא רק במסגרת הסניף או התנועה שבה הוא מדריך לדעתי זה גם ברחוב כאשר אנחנו למשל עוברים ת'כביש ולא תמיד חוצים במקום הנכון או למשל כאשר אנחנו משתמשים בשפה לא כ"כ נקיה (ניבוליי פה) אז באמת החניכים יכולים לדעת וגם הם יהיו כמותכם יום אחד. אז לדעתי החינוך שאנו המדריכים ננסה להעביר לחניכינו היקרים זה הדוגמה האישית ובמה אנחנו יכולים לבאו ולעזור וללמוד.
35.
בבקשה תקראו
אביטל (5/12/2004)
אני מסכימה עם הכתוב במאמר. מצב של סילוק חניכים לצמיתות מסיבות כאלו נראה לי מיותר. בני עקיבא היא לא אוניברסיטה יוקרתית שמקבלת אליה את הטובים ביותר. לעניות דעתי מחובתה של בני-עקיבא לאפשר לכל החניכים להשתתף בפעולות, על מנת לחנך אותם ע"פ אידיאל מסויים, ולא לקבל אותם כבר מחונכים. אני לא בקיאה בפרטים של המקרה הספציפי זה ולכן לא אוכל לחוות עליו ספציפית את דעתי, אך באופן כללי, בתור מדריכת שבט נבטים שבו החלק של "מה לעשות עם חניכים שלא נכנסים לתפילה" הוא בעיה משמעותית, ממליצה לכולכם אנשים יקרים לחשוב טוב לפני שאתם מונעים מילד חינוך שונה שלא צפוי להגיע ממקור אחר. חיים מאושרים לכולם ותודה על הסבלנות!
36.
לא מסכים...
אבי (5/27/2004)
אני לא מסכים עם התירוץ הזה של בגלל המדריך אני עכשיו מה שאני!
נכון שיש מקרים ויש למדריכים חלק גדול בחינוך אבל בכל זאת אני מאמין שרוב האנשים שאומרים את זה סתם מנסים לזרוק את האשמה על מישהו אחר.
כל אדם צריך לחשוב בצורה של "אם אין אני לי מי לי" ולחשוב על השני אבל לא לזרוק את האשמה על מישהו אחר

עוד משהוא לפעמים השיקולים של המדריך הם לא רק ההתחשבות באותו חניך אלא התחשבות בכלל השבט לכן כדאי לחשוב טוב על כל הגורמים והפרטים לפני שקופצים להאשים את המדריך ובכלל כל אחד
37.
ללא נושא
אלמוני/ת (6/16/2004)
אני מאוד מסכימה עם הכותב. הייתי מדריכה במשך שנתיים לשבט הראשון בבנ"ע ותדעו שדווקא המדריכים הראשונים הם המשפיעים הכי חזקים על החניכים. החניכים שלנו לוקחים מאיתנו דוגמא. הם מסתכלים עלינו. אנחנו מקור החיקוי שלהם, ובמיוחד בגיל הזה!! חבר'ה- אתם הבוגרים כאן. תחשבו גם על עתיד החניכים שלכם. הרי בסה"כ הם ואנחנו העתיד של המדינה שלנו!!! ואנחנו רוצים לתת דוגמא טובה ושהמדינה שלנו תראה טוב גם בפנים וגם בחוץ!!! לא סתם בוחרים אתכם למדריכים. כנראה יש בכם משהו שרוצים שתעבירו לשאר. אז בואו לא נסחף ונעבוד בלי לחשוב. אסור לנו לשכוח שסומכים עלינו! בהצלחה!!!
38.
בס"ד
06 (6/17/2004)
אני מדריכה אומנם לא בבני עקיבא אבל זה לא משנה כי הבעיה הזו של הרבה סניפים וזה לא משנה לאיזו תנועה הם משתייכים!!
אני למשל מדריכה בסניף שהוא די סניף פיתוח ולא דתי ורוב החניכים לא רוצים ולא נכנסים לתפילה וזו באמת בעיה.. תמיד היה אצלנו בתיאוריה שחניך שלא נכנס לתפילה לא נכנס לפעולה אבל לאנראה שזה עבד כל כך- ואני ממש רואה את זה על חניכות שלי. ממש בזמן האחרון החלטנו שהכלל הזה יקויים כי חניך שבאמת רוצה לבוא ולהיכנס לפעולה צריך להתאים את עצמו לכללים של הסניף. נכון בהתחלה זה קשה ולכן לא נחייב ישר על ההתחלה להיכנס לכל התפילה בהתחלה רק לקריאת התורה או משהו בסגנון. אם כל אחד שבא אז הוא נכנס רק לדברים הכייפיים כמו פעולות מחנות מסעות וכד' אז אנחנו סתם מועדונוער שכל אחד יכול לבוא אליו אבל בגלל שאנחנו סניף שיש לו כללים אנחנו צריכים לעמוד בהם ולעשות אותם. כמובן שאנחנו יכולים לקרב אנשים כאלה לסניף- לעשות יחד עם החבר'ה היותר גדולים ארוחות פעולות ודברים כאלה, אבל בעיקרון באנו בשביל הסניף שלנו ואנחנו צריכים לעשות את מה שמוטל עלינו בתור המדריכים של הסניף הזה אבל אם אנחנו כל כך רוצים אנחנו יכולים אח"כ לעזור לאנשים האלה..

בתפילה ש-ה' יעזור לכולנו ונצליח אמן
39.
הכוח שלנו
מוריה (8/10/2004)
לנו לפעמים יש את הכוח הזה בידיים שלנו אבל לפעמים אנו מאבדים אותו בגלל כל מיני שטויות שעולות לנו לראש!
כשחבר אומר שהוא בצרה אנו מנסים לעזור לו אבל כשילד אומר שהוא לא רוצה להיכנס לתפילה אנחנו אומרים לו ביי!! ולא כך צריך להיות צריך לשאול למה הוא לא נכנס,לבדוק לפשפש קצת בחייו.אני לא אומרת שכל מי שיגיד לכם שהוא לא רוצה להיכנס לתפילה תכנסו לו לחיים אבל בכל זאת צריך לשאול מה המניע שלו לא להיכנס!!! שיהיה לכם המשך הדרכה מעולה..
בברכת חברים לת"ע
מוריה.
40.
מדריכים, תקראו עד הסוף...
יהודיה פשוטה (9/1/2004)
אני חניכה, בת 14, ואני רוצה יותר להתיחס לתגובות ולמסר- מאשר לסיפור הזה:

אני מזדהה מאוד עם המסר- מדריכה שלי לא כ"כ מתייחסת אלי- אבל המשכתי לבוא, פניתי אליה מיוזמתי כמה פעמים- אבל תמיד היא אומרת "נמצא זמן".
המדריכה השניה דוקא מתייחסת - אבל היא לא מדברת איתי כאל שווה לה- למרות שיש בינינו סך הכל שנתיים הבדל.
זאת בעיה שאני רואה הרבה- גם פה באתר בשו"תים- מדריכה שאלה לגבי חניכה שלה בכיתה ח', אבל אמרה שלמרות שהיא די בוגרת - הדברים פה גבוהים מידי.
יכול להיות, הרי אני לא מכירה אותן- אבל בכל זאת- גם אם החניך הוא מעצבן וילדותי- זה לא אומר שהוא לא מסוגל להבין! זה מאוד נדיר אם מישהו בגיל 13-14 פשוט לא מבין!
אמנם החניכים בדרך כלל ילדותיים בגיל הזה, אבל הם יותר חכמים ממה שחושבים.

וזה פוגע כשלא מסתכלים לך בעיניים - כל כך פוגע....


ואני מנסה לומר שלמדריכים באמת יש כ"כ הרבה אחריות וכח!
רק בגלל פעולה אחת הבנתי כל כך הרבה דברים באמונה- ורק בגלל ההתיחסות של המדריכות אני מרגישה כ"כ עצובה ופגועה.

אולי אני מצפה מהן ליותר מידי...

אבל מדריכים: אל תזלזלו בבעיות ולא ברמת החוכמה של החניכים שלכם.
41.
כל כך נכון......
~לילך~ (9/22/2004)
42.
זו באמת בעיה
אלישבע (11/15/2004)
זו ממש בעיה להיות מדריך רק בשביל התואר מדריך לדעתי הסיפור הזה הוא אחד מתוך מלא וחייבים להפסיק את זה המדריכים חייבים לפעול בצורה יותר חזקה
וחוץ מזה אין כזה דבר לזרוק חניך מהסניף ובטוח שלא רק בגלל תפילה
הסניף אמור לחזק לא לחנך את החזקיםולהעיף את החלשים
מה שקרה פה זה ממש עול ובושה לבני עקיבא
יהיה ה עמכם
43.
מקומונרית אליכם המדריכים
אביטל (2/9/2005)
כשהייתי בכיתה ט´ היה לי חבר. הוא היה המוזר של השבט. בדר"כ צחקו מהבדיחות שלו, חשבו שהוא סתם פריק, לא באמת העריכו אותו. בעקבות השוק פורים שערכנו נוצר סיכסוך בינו לבין שאר הבנים בשבט, המדריכים לא התערבו, והוא החליט לעזוב את הסניף. אני המשכתי להיות חברה שלו. גילתי בחור מיוחד, שהחברה- (הכוונה גם למורים, הורים של חברים וכו´)- באמת לא יודעת להעריך.אני יודעת שמאז שהוא עזב את הסניף הוא התחבר לכל מיני טיפוסים, ואולי רק מפני שאני נשארתי איתו בקשר, הוא לא התדרדר למקומות מסוכנים באמת. (זה בסדר, גם אני גדלתי בישוב קטן ביש"ע ותאמינו לי שזה לא בעיה למצוא גם שם טיפוסים וחומרים מפוקפקים...) אני המשכתי להיות בסניף, הלכתי בתלם, כמו כולם נכנסתי להדרכה. אתם יודעים איך זה... מכינים פעולה (דקה לפני) משתתפים בישיבות מדריכים (מריצים דאחקות) בקיצור מעבירים את הזמן בנעימים... שלא תחשבו, אני הראשונה שיעריך את בני הנוער שמחליטים להכנס להדרכה, לתרום למען הכלל, אבל אני באמת חושבת שהרבה חברה מפספסים את הנקודה. לא מבינים באמת מה יכולה להיות השפעה של משפט קטן, מעשה סתמי. כשקצת יותר גדלתי היתי צריכה להחליט איפה לעשות שרות לאומי. החלטתי להיות קומונרית בבני עקיבא מתוך תחושת שליחות אמיתית. רק אז הבנתי את העוצמה וההשפעה שיש לכם המדריכים על החניכים שלכם. בשנה הזו ראיתי ילדים קטנים עם אור והערצה בעיינים כשהמדריך שלהם רק פותח את הפה.. ציפיתי מהמדריכים שלי בצוות שיראו את ההערצה הזו וינתבו אותה אל המקומות הנכונים. לצערי הרבה פעמים כשהשתתפתי בפעולות שלהם, גילתי שהם לא ממש אומרים דברים שהם מאמינים בהם. היום אני בעצמי אמא (לתינוק קטן) וסטודנטית לחינוך. ממה שאני יודעת מהנתונים על התמכרויות בין בני נוער (גם הדתי) עולה, שאלו בדר"כ חבר´ה רגישים שנדחו ע"י החברה/גורם סמכותי. והרי ברור לכל אחד שדווקא ילד רגיש צריך לקבל יחס מיוחד.. לפעמים קשה לראות את זה כי הילד מסתיר את העובדה שהוא רגיש, ע"י ניכור, אי קבלת מוסכמות (כמו לא להכנס לתפילה..) ועוד כל מיני סמפטומים שאמורים להרגיז לפעמים. תהיו אתם רגישים לאותם חניכים שיש להם צרכים מיוחדים שאולי לא מקבלים מענה ע"י ההורים המורים או החברים. אני מסכימה ומזדהה מאוד עם נדב, בידי המדריך קיים כח של חיים או חס ושלום של מוות. ההשפעה שיש לכם על חבר´ה הצעירים מכם בכמה שנים בלבד הוא עצום! אלו לא ססמאות אלא נסיון חיים. עלו והצליחו ה´ עמכם!
44.
אי אפשר להאשים את המדריך
שרה (7/11/2005)
זה לא הוגן להטיל על המדריך את האחריות לזה שהנער לוקח סמים. עם כל הכבוד למדריכים, הם בסך הכל ילדים בני 17 שלא אמורים לדעת יותר מידי בנושא הזה. יכול להיות שאם הנער היה נשאר בסניף הוא לא היה מגיע למצב הזה אבל זה לא ב ג ל ל שזרקו אותו מהסניף, זה אשמתו ואשמת ההורים שלו וכל מישהו אחר שאחראי עליו באמת. מדריך בבני עקיבא הוא בסך הכל מישהו שבא להעביר פעולות (וערכים) פעם בשבוע וזה לא הוגן להטיל עליו את האחריות ולהאשים אותו. וחוץ מזה מה מדריך (בסניף רגיל-לא סניף מצוקה) אמור לעשות אם החניך שלו לא נכנס לתפילה? בני עקיבא זה מסגרת ומי שלא מתאים לו- שלא יבוא, זה לא קיטנה
45.
:)
רננה (1/1/2006)
אני לא בטוחה שאתה צודק, ברור לי שצריך לברר לפני שמעיפים חניך מהסניף, אבל אני גם יודעת שאם נותנים פתח, וחניך אחד מותר לו לא להיכנס לתפילה, ולמרות זה להכנס אח"כ לפעולה, זה יביא לזה שהרבה חניכים לא ירצו להיכנס לתפילה, ויכול להיות שתגיד שזה לא סוף העולם שחניכים לא יכנסו לתפילה, בשביל שאותו חניך לא יגיע לסמים, אבל זה לא ככה, כי לסניף יש מסגרת, יש חובות ויש זכויות, ומי שרוצה לבוא לסניף שיבוא, אבל שיעמוד במסגרת, זה גם חלק גדול מהערכים הכוללים של התנועה, לעמוד במסגרת שלנו בתור אנשים דתיים.!
זו דעתי!!
46.
חזק
מב"ע (4/5/2006)
כל הכבוד לכולם... רק שנראה לי,לפי כמה תגובות, שכדאי להוסיף... מ-ד-ר-י-ך שלא מרגיש שקשה לו, או שלא משלים עם המכתב- כדאי שיקח את העתיד של מאות אנשים לתוך המחשבות שלו... כי... לחניכים שלו י´היו גם צאצאים בעז"ה...בהצלוחי
47.
גם לי היתה בעיה עם המדריכות
טל (5/29/2006)
אני לא הייתי בבני עקיבה אלא בתנועה אחרת.
כל פעולה היו מספר ילדים שהיו מציקים לילדים אחרים ומפריעים לסדר הפעולה.
זכורות לי אינספור פעולום שבהן הלכתי לבכות וכל מה שהמדריכות עשו היה להגיד לי ש"הילדים עוד יתבגרו" ולהגיד להם "תפסיקו".
היום גם אני מדריכה ולא באותה התנועה, אבל עדיין אני זוכרת וזה עדיין מכאיב לי ואני רוצה להגיד שזו כ-ן! האחריות של המדריך ומדריך שלא עושה עם זה משהו-הוא לא "מדריך"
48.
ללא נושא
מדריכה (6/28/2006)
זה ממש נכון אך לעיתים המדריך רואה את החניך הספציפי הזה מול שאר חניכיו אי אפשר לדעת מה היו השיקולים של המדריך ובדר"כ מדריכים חושבים המון לפני שהם עושים צעד כזה אז כנראה שהחניך גרר גם חניכים אחרים וזה מה שקרה. אני אישית מדריכה והצוות של ואני ממש משתדלים להתייעץ עם רב לפני כל צעד שאנו עושים ולפעמים טובת הכלל עדיפה על טובת הפרט....
49.
התגובה
דן (6/29/2006)
ממש עזר לי שקראתי את הסיפור, הוא גרם לי להבין כמה דברים שלא הבנתי עד עכשיו, אני מדריך בבני עקיבא ובקייטנות בקיץ, כל מה שקראתי היה ממש נכון, פתחת לי את העייניים, תודה...ושיהיה רק טוב...
50.
בתור חניכה
גרעינרית (8/16/2006)
זה נכון כל כך....
כן גם אני עד לפני 8 חודשים הייתי חניכה בסניך בנ"ע היה לי כמה בעיות בעיקר חברתיות ואני יודעת שלא היה לי לאן לפנות....
לא יכולתי לסמוך על המדריכים שלי בגלל שהם בסה"כ ילדים בני 17 שלא באמת מתיחסים ברצינות לתפקיד שלהם כאן שהתדרדרתי התחלתי לריב עם ההורים... אבל אז הגיעו מדריכות שנפלו עלי כמו זוג מלאכים משמיים הם עזרו לי המון....
באותה תקופה התחילו קצת בעיות בבית ופעם ראשונה שידעתי שיש לי מדריכות שאני יכולה לסמוך עליהם....
אז אני מסכימה בהחלט עם האמירה שעל מדריך יש הרבה יותר אחריות ממה שהוא חושב....
51.
אני מסכים
עוד מעט מדריך (10/11/2006)
נראה לי שמה מה שהוא אומר ממש נכון המדריכים לא היו צריכים להעיף אותו מהסניף הם היו צריכים לדבר איתו למה הוא לא נכנס לתפילה וכד´ לבדוק אם יש לו בעיות ורק אחרי שהם דיברו איתו והסיבה לא היתה טובה הם יכולים להעיף אותו גם אמרו לי שהעפה זה הדבר הכי חמור שאפשר לעשות
52.
רוצה לצאת מהדרכה
מדריכה שקצת מיואשת (1/23/2007)
אני כבר 3 חודשים בהדרכה, ואני באמת עם רצון טוב, וחושבת שיש לי הרבה מאוד מה לתת לחניכות שלי, הבעיה שלא נראה לי כ"כ שהחניכות שלי אוהבות אותי, ואני סתם שם לקישוט. החניכות הרבה יותר אוהבות ומעריכות את המד"שית שלי(המדריכה שאיתי) אני משקיעה המון המון ונמאס לי! אני לא יודעת מה לעשות. למישהו יש רעיון?
53.
למדריכה המיואשת
גל (10/10/2007)
תקשיבי,קודם כל כל הכבוד על ההשקעה!!!
דבר שני תנסי אולי לא להיות קשוחה בכל בכלל לפחות לעכשיו תחשיבי את עמך כאילו את ממש בגיל שלהם תהיי יוצר חברה שלהם.תהיי קלילה וחמודה וחברתית ממש כאילו שאת אחת מהשבט.אולי תעשי(לפחות לעכשיו)פעם ב פעולות קלילות ומצחיקות וכו´..
54.
אבל מה רוצים ממני?!?!
מדריך באריאל (10/20/2007)
איזה ערכים אני יכול לתת לילדים בכיתה ג´ (אני מדריך באריאל)? ולצערי אני לחוץ לקיר מהלימודים. אני רוצה לעזור אבל איך עוזרים לקטנטנים האלה ובלי הרבה זמן פנוי?
55.
ללא נושא
אלמוני/ת (12/29/2007)
אני מדריכה של שבט נבטים כיתה ד והיתי יתם גם שנה שעברה שהם היו בגיל של חניכים שלך ובדר כלל בגיל הזה יותר עושים להם פעולות על גיבוש שהתגבשו בתור שבט, על נתינה להורים, לחברים... אהבת חינם, אבל צריך לעשות את זה בדרך של משחקים שהם יהנו, אנחנו עשינו את זה והם נהנו וגם הבינו... ברור שזה גם תלוי באופי של השבט עם הוא יותר בוגר או פחות.. גם סיפורים מרתקים בדר"כ מעניינים אותם.. אתה צריך שהם יאהבו אותך להיכנס לראש שלהם... ולהיו יצירתי בהצלחה :) מקווה שיהיה יותר טוב בהמשך ויישר כוח :)
56.
הזכיר לי...
אריאלניקית123 (3/22/2008)
לנו יש חניכה בשבט אנורקטית או בולימית אני לא יודעת.. אני בטוחה 100% שלמדריכות שלנו לא אכפת ממש...
57.
יחס לחניכים
מזל (8/17/2008)
אני בבני עקיבא מכיתה ד´עכשיו אני בכיתה י´!הסיפור הזה פשוט עצוב..אצלנו בסניף מי שלא רוצה להתפלל לא מתפלל..ובחיים לא יעיפו אותו על דבר כזה..התפקיד של בני עקיבא זה לגרום לכמה שיותר חבר´ה להתקדם בחיים להיות אנשים טובים יותר..וגם להתפלל לאבא שבשמיים בגלל שהם רוצים ולא כי המדריכים שלהם אמרו להם!אם זה מה שעושיפ לחניכים בסניפים אחרים צריך לסגור ת´סניף הזה או להוציא ת´מדריכים שגורמים לזה..זה הדבר הכי אכזרי ששמעתי עליו..להעיף חניך מהסניף בגלל שהוא לא התפלל..במקום לעזור לו לדבר איתו..להדריך אותו ולגרום לו לרצות להתפלל מעיפים אותו..פשוט אכזרי..מי שמתנהג ככה אני מציעה לו לצאת מההדרכה במקום שיוציאו אותו..
שיהיה יומטוב!!
58.
מחזקת
ספיר (10/12/2008)
מכתב מעולה,מצדיקה מילה במילה
59.
ללא נושא
אחד (10/15/2009)
עם כל ההבנה בחשיבות של ההדרכה לפעמים היא באה על חשבון לימוד תורה ובן אדם לא יכול רק לתת.

שהרי אם כולם רק יתנו מי יקבל?
60.
תגובה ל-8
אלמוני/ת (6/29/2010)
מה דעתך לשאול אותו למה הוא מתנהג ככה?? תמיד תמיד יש סיבה להתנהגות של החניך... אני יכולה לתת לך דוגמא על עצמי שהיתה לי תקופה קצת קשה.. הרגשתי בודדה שכל החברות שלי עוזבות אותי.. ולכן כל הזמן הייתי מדוכאת. וכשהייתי באה לסניף קיוויתי שאני ימצא בו מקום חם ואוהב, מקום שאני יוכל להרגיש בו בטוחה. וזה אווירה שהמדריכות צריכות לתת.. ובמקום זה הרגשתי ההפך.
הרגשתי שהמדריכה שלי באה לסניף מתוך חיוב להעביר לנו פעולה.. אז הייתי באה לפעולות עצובה, נשארת עצובה ויוצאת יותר עצובה ממה שהייתי. והיא במקום לבוא, להתעניין, לשאול אותי מה קרה רק אמרה לי כל הזמן כמה זה גרוע שאני בדיכאון ושתי המדריכות שלי דנו על זה שפעם הייתי ילדה ממש שמחה והיום כבר לא וזה לא טוב לי שאני טוענת כל הזמן שאין לי חברות כשיש לי.
למה המדריכה הזאת לא יכלה לבוא ולשאול אותי מה קורה איתי? למה לנתח אותי, לנסות להבין דברים לא נכונים כשיש לה דבר כ"כ פשוט שהיא יכולה לעשות. פשוט לבוא ולשאול!! ואם היא היתה שואלת יכול להיות שהייתי יוצאת מיזה יותר מהר כי הייתי יודעת שיש מישי גדולה שמבינה אותי ושאאכפת לה ממני.. כן, לפעמים ההדרכה דורשת ממך הרבה.. אבל אתה צריך להיכנס בתור זה שאתה הולך להשקיע את כולך בהדרכה.
הסניף אמור להיות המקום שבו אתה מוצא פינה אוהבת..
 




חפש