"את מוכנה להסביר לי, למה את מדברת בטלפון באמצע נהיגה?"

אני כולי רועדת ומבעד לחלון שוטר לבוש כובע , מדים, משקפי שמש והרבה קשיחות שמנסה להבין למה יש יצר הרע בעולם.

שאלה טובה. פתחה את אחת החוויות המכוננות שחוויתי.

בקיצור נמרץ- יום שישי, השעה ארבע אחר הצהריים, עוד שעתיים שבת. יוצאת מעיר הקודש כפר סבא כדי לחזור לביתי .

בנסיעה רציתי לנצל את הזמן לשיחה עם חברה טובה . התכנון היה (באמת באמת) להחזיק את הטלפון על הרגליים ולא לגעת בו, אבל הרעשים של הנסיעה .. ולא שמעתי מה היא אומרת. ובסוף החזקתי את הטלפון ביד.

בעודי מנסה להשתלב בנתיב ללא הצלחה, אני קולטת ניידת משטרת שמסמנת לי לעצור. ברוב תמימותי חשבתי שזה על נהיגה לקויה או משהו. ותוך כדי העצירה בצד אני מבינה שאולי יש קשר לזה שאני בטלפון. ואז ניתקתי.

**

מאז שהוצאתי רישיון ניסיתי לדמיין מה יקרה בפעם הראשונה שיעצור אותי שוטר, אם זה יקרה.

היה לי ברור, אבל *ממש ברור* שאני לא אהיה מהאלה שמנסים להסביר. שאני אומר במלוא הכנות: סליחה טעיתי. אתה צודק.

והנה ברגע האמת המציאות היתה קצת שונה.

לשאלתו המוסרית עניתי בתשובה הלא מספקת- כי התחלתי את השיחה לפני שהייתי בכביש. מה שאגב, לא ממש היה מדויק.

'מה הקשר? למה את מחזיקה את הטלפון ביד?'

ואין ספק שפה היתה תופעה מעניינת- אני במלוא הרצינות לא זכרתי שהטלפון היה לי ביד. היה לי ברור שהוא היה על הברכיים.

אבל השוטר ראה מה שראה ובשחזור לאחור זה באמת די הגיוני.

אבל עכשיו הוא היה ממש עצבני , לקח את הרשיון שלי והלך לחרוץ את גזר דיני בתוך הניידת.

 

**

אף פעם לא הבנתי את שאול המלך. שמואל אמר לך לחכות לו עם הקורבן, נכון? ואז כשהוא שואל אותו "מדוע נסכלת וכו'.." מתחילים ההסברים.

מה הבעיה להגיד טעיתי ? ואז כשזה פגש אותי באותה סיטואציה נזכרתי בזה שוב.

עניין אותי ברגע הזה שכולו אינסטינקטים (כי הלחץ לא מאפשר לשכל לפעול) מה גרם לי לתרץ ולהסביר ולא פשוט להודות בטעות.

ואולי צריך לחזור לשאלה ,"למה?". בהתחלה זו היתה נראית לי שאלה נורא מעצבנת. כמו לשאול מישהו שאבד לו משהו שינסה להיזכר איפה הוא השתמש בזה לאחרונה, כאילו הוא לא חשב על זה לבד. מזתומרת למה?

ומה אני אמורה להגיד- היצר הרע שנכנס לי בפנים? הסיטרא אחרא השתלט עלי?

אבל בעומק באמת, יש בשאלה הזו בעיני הבעת אמון גדולה בטוב האדם. כי אם עשית משהו רע, בטוח יש סיבה. זאת אומרת, האדם הוא טוב. הרצונות שלו הם טובים. ואם אתה עושה מעשה לא מוסרי אולי יש משהו שמצדיק את זה.

ואולי זה גם כלפי עצמנו המקום הזה. אולי בשורש זה מעין הפתעה כזאת מעצמך, כי הרי אנחנו טובים. ואז אני מנסה להסביר כדי לסדר את זה לעצמי במערכת הלוגית שלי, והדימוי העצמי שלי. שחייב להיות הסבר.

ורק אז הבנתי כמה ענווה היתה לדוד , כשפעמיים הוא אמר בכזאת פשטות "חטאתי לה'" .

שאני בן אדם ,לא מושלם ועושה טעויות שאין להן הסברים. אני רק מצטער. לא מנסה לתרץ או להסביר או לגמד את מה שעשיתי. כי אני בן אדם ולא ה'. ובני אדם טועים .

 

וב"ה שיש לאן לשאוף במידת הענווה.

(ואגב שלא יהיה בלבול. אני לא משווה את עצמי לרגע לשאול וברור לי שהוא היה עניו מאד. פשוט לשם הדוגמא השתמשתי בסיפור שלו)

 

 

 

**

ותוך כדי שהוא כותב את הדוח אני חושבת לי שהוא מאד מסכן.

בטח אנשים כל הזמן 'מברכים' אותו על עבודתו וזה מאד לא נעים לעבוד בעבודה ללא פידבק.

אבל באמת צריך שוטרים ושופטים והכל. ובאמת זה מגיע לי . והרבה יותר טוב מכל תרחיש שהיה יכול לקרות של חוסר ריכוז בכביש.

ובכלל- שוטר עברי בארץ ישראל שמחלק דוחות זה מאד לא מובן מאליו אם מסתכלים 80 שנה אחורה.

ואז אחרי חצי שעה הוא מגיע אלי עם הבשורה של הדוח- 1000 ₪. משום מה חשבתי שזה חשוב להגיד לו תודה רבה על עבודתו.

כנראה שהוא לא היה מוכן לזה כ"כ ,אז מעבר למבוכה שאחזה בו הוא סיפר לי בגילוי לב שגם הוא עצמו עשה תאונת דרכים בגלל שדיבר בטלפון, וזו הסיבה שהוא היום עובד במשטרה ומחלק דוחות.

-ואת יודעת מה? הדוח זה עוד כלום. תחשבי על החיים שלך. ועל החיים של מי שיכלת לפגוע בו.

 

והוא פשוט צודק, ממש.

וכל אותם פעמים שרק חייגתי מספר כדי לדבר כל הנהיגה על רמקול, או רק להוריד שיעור מהר מהר כדי לשמוע כל הנסיעה. ובאותן שניות יש בי קול שאומר לי שזה אסור. ואני פשוט משתיקה. שמה אותו על מיוט.

והוא בכלל אמר שגם לדבר בדיבורית זה לא טוב, כי אתה לא שומע טוב ולא יכול להתרכז בנסיעה.

אז אני מאמינה שעם ישראל צדיקים בני צדיקים אבל אם יש אפילו עד אדם אחד שקצת מרשה לעצמו להתעסק בטלפון בנסיעה.. אל תחכה לתקרית שתקרה. פשוט להפסיק עם זה באמת.

זמן מצוין להתבודדות ומחשבות ולדבר עם ה'.

 

ובעיקר כל הקטע זה פריסומא ניסא שכל העסק נגמר בדוח ולא בתאונה חס וחלילה, ושכולנו בריאים ושלמים בגוף ונפש.

הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו.