יו, איזה דיכאון!!!

מסתבר שלא כל "דיכי" הוא דיכאון של ממש. למה חשוב לדעת את העובדה הזאת? כיוון שלמילים יש כוח. אם נאמר לעצמנו שוב ושוב: איי, איך אני בדיכאון! – אנחנו עלולים לשכנע את המוח שלנו שאנחנו אמנם בדיכאון, למרות שבפועל אנחנו פשוט קצת מצוברחים, עצובים, או מוטרדים.

דיכאון קליני נקבע כאשר מתקיים אוסף של תנאים, שכאשר הם מופיעים בעת ובעונה אחת הם מעידים על סטייה משמעותית מהשגרה המוכרת של ה"מדוכא", ועל פגיעה בתפקוד היומיומי המוכר והתקין שלו. זה קורה הן בהיבטים נפשיים, כמו מצב רוח, קושי בקבלת החלטות, קשיי ריכוז ותחושת ייאוש, והן בהיבטים גופניים: תחושת עייפות, חוסר תיאבון, ועוד.

אז איך יודעים?

לפני הכל – אין צורך לקפוץ למסקנות. רובנו מתמודדים בכל רגע נתון עם לפחות בעיה מטרידה אחת או שתיים, שמציקה ומפריעה לנו בדרך כלשהי. ולכן כדאי להתחיל בהבנה שלהיות מוטרדים, "מבואסים" או אפילו מדוכדכים ועצובים – זה בסדר! זו לא מחלה, ולא בעיה חמורה. זה מאוד סביר ונורמלי.

אחרי שנרגענו שאנחנו בסדר, במידה שהימים עוברים וההרגשה לא משתפרת ולא חולפת (ואולי אפילו מחריפה), אפשר בהחלט לבדוק יותר לעומק ולהתייעץ? עם מי? שאלה מצוינת. הכתובת המומלצת הראשונה היא בן או בת משפחה שקרובים אלינו ושאנחנו סומכים עליהם. בין אם זה אחד ההורים, אח גדול, דודה שיש לנו איתה קשר טוב, וכו'.

מצונן? קפוץ לרופא המשפחה!

הכתובת הבאה היא רופא/ת המשפחה! ממש כמו כשאנחנו מצטננים לכמה ימים, וכבר לא כל כך בטוחים אם זה צינון קל שחולף, או איזה חיידק עקשן שצריך בעיטה של אנטיביוטיקה כדי לעוף לנו מהמערכת, אנחנו קופצים חיש קל לרופא המשפחה והוא עוזר לאבחן מה קורה. דבר אחד בטוח: לבד זה לא הולך. אין לנו באמת אפשרות לאבחן את עצמנו וגם לא לדעת מה בדיוק לעשות ללא ייעוץ מקצועי. מזל שהוא שם בשבילנו!

 

ומה אם באמת "זכינו" לחותמת ולאבחנה הרשמית: "בדיכאון"? גם במצב כזה אין סיבה להילחץ. דיכאון נפוץ בעולמנו לא פחות משפעת, ויש סל רחב ומגוון מאוד של דרכים להתמודד איתו. היום יותר מתמיד, קל לעשות את זה ולהרגיש טוב יותר תוך זמן מאוד קצר.

רוצים לדעת עוד? להתייעץ איתנו בנושא? כתבו אלינו!

תרגישו טוב!

 

אוהד שקלים

צוות חברים מקשיבים

 

- המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי -  (מה זה אומר?)