• הרבנית אוריה מבורך

בגד צנוע אך בולט - עדיין נחשב צנוע?

שלום.

רציתי לשאול משהו שלא עד הסוף מבורר אצלי בנוגע לצניעות. נניח שאני מתלבשת בבגד צנוע והלכתי: הוא לא צמוד מדי, הוא לא קצר מדי, לא פתוח מדי, אבל יש לו צבע או הדפס מאוד בולט, כזה שבוודאות מושך את העין. אם אני הולכת אם הבגד עם זה ברחוב, סביר להניח שהוא ימשוך תשומת לב.

האם יש כאן בעיית צניעות?


שואלת יקרה.


שאלתך מזכירה לי משהו. בתקופת ההתנתקות מגוש קטיף, החלטתי להפגין באופן עצמאי. הכנתי שלט ועמדתי איתו ליד רמזור בצומת מרכזית בגוש דן. עמדתי לבד. כל הנהגות והנהגים ראו אותי ואת השלט. חלקם גם עצרו לשוחח איתי. לאחר מכן, חברה שלי סיפרה לי שהיא חושבת שיש בעיית צניעות במעשה כזה. לדבריה, אישה לא אמורה לעמוד במקום מרכזי שבו כל העיניים יהיו נשואות אליה.

מעניין אותי מה את חושבת על כך. האם לדעתך המעשה הזה הוא פסול?


בתשובה לשאלתך:


יש כמה גישות הלכתיות בנושא צניעות. אני אכתוב לך כאן תשובה שמבוססת על הגישה שאני חושבת שהיא הכי בריאה עבור הדור שלנו. לפי הגישה הזאת, התשובה לשאלתך היא- לא. אין בעיית צניעות במקרה כזה. הבגד היחיד שאיננו צנוע, הוא בגד שנוצרת בו הבלטה או חשיפה של איברי הגוף שהתורה קבעה שהם מיניים, ולכן הם אמורים להיחשף רק בנוכחות "האחד" שלך, במסגרת של ברית נישואין.

לפעמים אנחנו יכולות להיתקל בתשובות של רבנים או רבניות שכותבים שלבוש צנוע הוא בגד ש"לא מושך את העין". לפי תפיסת העולם הזו, ההנחיה המקבילה עבור הגברים, היא לא להסתכל בכלל על נשים, בשום אופן.


אבל למען האמת, לפי הגישה ההלכתית שאני חושבת שהיא יותר בריאה לדורנו, מה שלא צריך למשוך את העין אלו רק איברים מסוימים שההלכה קבעה שהם בעלי משמעות מינית. אבל האישה עצמה, אם היא לבושה באופן שמצניע את האיברים הללו, יכולה למשוך את העין. וכך גם בנוגע לשמירת העיניים הגברית: הגברים יכולים להסתכל על נשים, להקשיב להן ולשוחח איתן, כל עוד המבט שלהם לא מתמקד באיברי הגוף שיש להם משמעות מינית. לפי הגישה הזו, איסור ההסתכלות הוא האיסור שלא להתבונן באיברים נשיים, אבל לא איסור להתבונן בנשים באופן כללי. את מבינה את ההבדל?


מכאן שאישה שעושה משהו שמושך אליה את המבטים, יכולה לעשות זאת באופן צנוע מבחינה מינית, ולא תהיה עם זה כל בעיה הלכתית. היא יכולה לעמוד על במה לבד ולשאת נאום, מתוך ידיעה שגם עיני הגברים בקהל יהיו נשואות אליה. היא יכולה להיות חלק מהפגנה ולקרוא קריאות במגה-פון, שיגרמו לכל המפגינים להסתובב אליה ולשמוע אותה. היא יכולה גם לצחוק בקול רם כשהיא בחברת אנשים, גם כשמדובר בגברים. היא יכולה אפילו להסתובב עם תרנגולת על הראש ולעשות קוקוריקו, אם זה מה שעושה לה טוב.

אמנם, אני אישית חושבת שלמרות שמבחינה הלכתית אין בעיה "למשוך תשומת לב" באופן שלא מבוסס על איברי הגוף המיניים, כדאי לכל אישה לשאול את עצמה: באיזו תשומת לב אני מעוניינת? האם בתשומת לב שמבוססת על תכונות חיצוניות שלי? או אולי בתשומת לב שמבוססת על מי שאני, על בסיס עומק האישיות והביטוי העצמי שלי? זו שאלה שאין לה תשובה במסגרת הלכות צניעות, אבל יש לה תשובה במסגרת עבודת המידות, והיא חשובה מאוד.

אני מאחלת לנו שנהיה אמיצות, נעז לעמוד במרכז העניינים, לדבר ולהשמיע את דעתנו, ולא נהיה זקוקות לתשומת לב מהסביבה, כלפי תכונות חיצוניות או שטחיות שלנו.


שלך,


אוריה




הרבנית אוריה מבורך, יועצת הלכה לדיני טהרת המשפחה מטעם מדרשת לינדנבאום, דוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן, מלמדת תורה ופילוסופיה במסגרות שונות, מקימת מכון אפרכסת להתמודדות עם התרבות המערבית, ומחברת "מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף", שיצא בהוצאת קורן (מגיד).



33 צפיות0 תגובות