• הרבנית אוריה מבורך

משיכה מינית - בין תשוקה לגירוי יצרים (פרק 46)

פרק 46 בספר "מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף" מאת הרבנית אוריה מבורך, יועצת הלכה, דוקטורנטית באונ' בר אילן, ומקימת מכון "אפרכסת".


בואי נבחין בין שתי תחושות שגבר עשוי לחוש כלפי אישה, או שאישה עשויה לחוש כלפי גבר: תשוקה לעומת גירוי. חשיפה של איבר ארוטי (כלומר איבר שהתרבות שלנו, או ההלכה, קבעה שהוא מיני), מייצרת, או עלולה לייצר, גירוי. לעומת זאת, לבוש צנוע, נשי ויפה, (שבו שום איבר ארוטי לא חשוף) מייצר, או עשוי לאפשר, תשוקה.

הצניעות מבקשת לא להסתיר את האישה, לא לטשטש את יופייה אלא לדייק את הנוכחות הנשית שלה במרחב.
הצניעות מבקשת לא להסתיר את האישה, לא לטשטש את יופייה, אלא לדייק את הנוכחות הנשית שלה במרחב.

מה ההבדל בין גירוי לתשוקה?

כמו שאמרנו בפרקים הקודמים, יש גישות הלכתיות שאוסרת על הגבר להביט על אישה בשום אופן. לעומת זאת, על פי הגישה ההלכתית שהספר הזה מאמין בה, הגישה שאנחנו מכנים "השיח היהודי הבריא", הגבר יכול להביט על אישה כל עוד הוא שומר על העיניים. שמירת העיניים מוגדרת כהימנעות ממבט ב"מקומות המכוסים". כלומר, הימנעות מהתבוננות באיברים ארוטיים. מבחינה הלכתית, מבט באיברים הללו הוא אסור לא רק כשהם גלויים אלא גם כשהם מוצנעים. לכן, לפי השיח היהודי הבריא, כשגבר מביט באישה הלבושה בצניעות, הוא כמובן לא אמור להתמקד באיברי גופה המכוסים. המבט הגברי מתמקד בפניה, כאשר המכלול של הגוף שלה נוכח ברקע.


אפשר לחשוב על זה כמו על תמונה שאנחנו מצלמים עם פוקוס. לפעמים כשאנחנו מצלמים תמונה אנחנו בוחרים לעשות פוקוס על הציפור, ולהשאיר את הרקע של העצים מטושטש. העצים נוכחים בתמונה, הם מעניקים הקשר מיוחד לציפור שנמצאת במוקד המצלמה, אבל הם לא הסיפור המרכזי, ולכן הצלם דואג שלא נוכל לראות אותם באופן ממוקד.


לעשות פוקוס על הציפור, ולהשאיר את הרקע מטושטש
לעשות פוקוס על הציפור, ולהשאיר את הרקע מטושטש

היבט נוסף של שמירת העיניים עשוי אולי להפתיע אותך: מבחינה הלכתית, הגבר אמור להימנע מלהביט בבעלי חיים כאשר הם מזדווגים. לכאורה, אם כל הסיפור זה לא לראות גוף נשי ללא הקשר של ברית, מה הקשר לשני חתולים חמודים?התשובה לכך היא שבנוסף לשמירת המבט במיניות הנשית רק להקשר של ברית, הגבר אמור להימנע מתחושה של גירוי מיני. גירוי מיני שלא במסגרת של ברית נחשב לחוויה גברית לא רצויה. השיח היהודי הבריא מסכים שעבור גברים גירוי מיני ללא ברית הוא חוויה לא רצויה, אבל לשיטתו, תשוקה זה כבר סיפור אחר.


תחשבי לרגע על ההבדל בין שתי תחושות: האחת, תחושה שמתעוררת בעקבות צפייה בבעלי חיים מזדווגים; השנייה, תחושה של משיכה עדינה, מתח ומעט התרגשות שאת חשה כשאת משוחחת עם מישהו. מדובר במישהו מסוים שמוצא חן בעיניך, לא בהכרח מתוך היכרות עם אישיותו, אלא אפילו רק מבחינה חיצונית.

תחושה של משיכה עדינה למישהו שמוצא חן בעינייך
תחושה של משיכה עדינה למישהו שמוצא חן בעינייך

מה ההבדל בין שתי התחושות הללו?

אולי עכשיו את שואלת: "מה ההבדל?! השאלה היא מה הקשר!". ואת צודקת, אכן מדובר בשתי תחושות שאינן קשורות אחת לשנייה. הראשונה היא גירוי והשנייה היא תשוקה. אמנם רמה מזערית ועדינה של תשוקה, אבל תשוקה. אפשר לקרוא לזה "תשוקה על אש נמוכה".


אם הצפייה בבעלי חיים מזדווגים מעוררת אותנו מבחינה מינית, אז התחושה היא תחושה של גירוי פיזי. אין פה רגש, אין פה עולם פנימי שמתעורר, אלא משהו מאוד טכני, כמו כפתור שנלחץ ומפעיל תחושה פיזית נטו. זו תחושה פיזית שמחפשת פורקן, ואחריו היא חולפת בן-רגע. כמו שגירוד מפריע לנו ואז אנחנו מגרדים והגירוד נעלם, כך מתנהג הגירוי.


יש אנשים שמרגישים סוג של דחייה מתחושה כזו, שכל כולה גירוי פיזי חולף שאין בו שום אינטימיות או עולם פנימי. אני אישית לא חושבת שצריך להרגיש דחייה מתחושת הגירוי, אבל אני בוודאי לא חושבת שעוררות מינית בעקבות צפייה בחיות מזדווגות היא גבוהה באיזשהו אופן. לעומת זאת, התחושה השנייה בעקבות מבט בבחור שמוצא חן בעיניך, תחושה שיש בה לפעמים משיכה עדינה, לא אמורה להרגיש לנו דוחה כלל וכלל. היא תחושה שיכולה לקשר אותנו למקומות גבוהים בתוכנו. זו תשוקה.


אתאר לך איך תשוקה מהסוג הזה מרגישה כשהיא מופיעה בצורה עוצמתית יותר בחיים שלנו. כל מי שהייתה אי-פעם מאוהבת יכולה לספר לך שהחוויה הזו כוללת פעימות של אנרגיות חיים שזורמות בגוף ובנשמה שלנו בקצב הרבה יותר אינטנסיבי, מאשר חוויה שגרתית של יום-יום שבו את לא מאוהבת באף אחד. פתאום את מרגישה יצירתיות, מעוף, רצון לפרוש כנפיים. פתאום לא רק הבחור הזה מעניין אותך, אלא המציאות כולה. החיים נראים לך מעניינים יותר, מסקרנים יותר, מחביאים בתוכם כל מיני סודות שבא לך לגלות. בא לך לטרוף את העולם. והכול בגלל שאת חשה בתוכך תשוקה.

בא לך לטרוף את העולם, והכל בגלל שאת חשה בתוכך תשוקה
בא לך לטרוף את העולם, והכל בגלל שאת חשה בתוכך תשוקה

אז נכון, לא כל מבט בבחור שקצת יפה בעיניך, ולא כל מבט של גבר באישה נאה שלבושה בצניעות, דומים לתחושות של חוויית ההתאהבות. התשוקה במפגש הבסיסי עם נשיות צנועה או עם גבריות צנועה היא מינימלית, כמו אש קטנה, ולפעמים גם לא מתקיימת כלל. אבל חוויית תשוקה של "רמז" עשויה מאותם חומרים של החוויה העוצמתית הזאת. תנמיכי את העוצמה של מה שתיארתי מקודם על חוויית ההתאהבות, ותקבלי את התשוקה שלבוש הרמז מאפשר לה להתרחש.


חשוב להדגיש שלבוש הרמז לא כופה על הסיטואציה את התשוקה. הוא מאפשר אותה. הוא מותיר מרחבים של סוד, ומאפשר לאנשים לחוות או לא לחוות חוויה של מפגש עם סוד, סוד שקשור למיניות, לנשיות, לגבריות.


לבוש הרמז המכונן תשוקה משאיר אותנו במתח: מתח מיני, בריא, עדין, לא מפוחד וגם לא מוכחש. כשהאדם שמולך "משאיר אותך במתח" (בדיוק כמו ספר טוב או סרט טוב), הוא יכול לסקרן, הוא יכול לחבר אותך למחוזות של סקרנות ותשוקה בתוכך, בלי להיקלע לגירוי.


אמנם, כשמדובר באנשים שאחד מהם לפחות נשוי, חשוב להיזהר שהמתח המיני לא יהפוך לפלירטוט. המתח המיני הכרחי כדי לשמור על הגבולות הבסיסיים שגברים ונשים צריכים לשמור עליהם. המתח המיני עוזר לנו לא להתבלבל ולהפוך את השיחה בין האיש הנשוי לאישה הפנויה לחברית מדי. תשוקה כלפי מישהו או מישהי נשואה, עלולה להפוך למוגזמת ואז, אפילו אם לא קרתה התרחשות מינית, ישנו כאן איסור "לא תחמוד".


אבל כשמדובר בשני אנשים פנויים, המתח המיני יכול גם להוביל לפלירטוט. למה לא? אני בעד! פלירטוט זה מצב שבו בחור ובחורה משוחחים ביניהם בצורה שמבטאת את זה ששניהם נהנים מהמתח המסקרן שנוצר ביניהם. הפלירטוט לא חייב להיות נמוך, הוא יכול להיות חביב, נעים, מצחיק, ובסוף, מי יודע, אולי אפילו להוביל לקשר זוגי של ברית נישואין. אם מדובר בלבוש של רמז ולא בלבוש "חשוף-חלקית", יש אפילו יותר סיכויים שזה פלירטוט שלא מבוסס על הירכיים של אף אחד. כלומר, לא מבוסס על גירוי, אלא על תשוקה. נשמע לי אחלה פלירטוט.


המתח המיני הכרחי לשמירה על הגבולות הבסיסיים בין גברים ונשים
המתח המיני הכרחי לשמירה על הגבולות הבסיסיים בין גברים ונשים

אם כן, בתשוקה יש איכויות של 'אין-סוף', ולעומת זאת בגירוי יש תכונות סופיות וחולפות. למרות זאת, לפי השיח היהודי הבריא הגירוי הגברי איננו פסול מצד עצמו. הוא פסול רק כאשר הוא מתרחש שלא בהקשר הנכון. כשהקשר בין בני הזוג הוא קשר של ברית, גירוי ותשוקה הן חוויות משלימות. החוויה של הגירוי מתמזגת עם האיכויות של התשוקה, והופכת ביחד לעונג זוגי ייחודי. התלבטתי אם להביא בפנייך את המקור הבא, שאולי ירגיש לך מעט בוטה. לבסוף החלטתי להביאו, כי הוא מראה עד כמה חז"ל מוצאים משמעות בחוויה של הגירוי כשהיא מתרחשת בהקשר הזוגי של ברית.


בספר משלי מופיעה העצה הבאה:

יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ.

אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשׁגֶה תָמִיד.

(משלי, ה, יח-יט)


כלומר, האיש שמח באשתו, שנמשלה לאיילה (נקבת האייל). בגמרא במסכת עירובין מופיע מדרש על הפסוק הזה:


אמר רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב 'אילת אהבים ויעלת חן וגו'' למה נמשלו דברי תורה לאילת? לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה - אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה... (עירובין נד ע"ב)


המדרש מתייחס לתכונה הפיזיולוגית של האיילה, שידועה בכך שאיבר הרבייה שלה צר במיוחד. לפי המדרש, האיש מתברך בכך שאשת נעוריו היא כמו איילה. כאשר איבר המין הנשי (המכונה במדרש "רחם") הוא צר, הדבר מגביר את תחושת העונג של הגבר בשעת יחסי האישות, וכך התשוקה-גירוי פועמת ביניהם בכל פעם מחדש, כמו בפעם הראשונה.


כיום מדרש כזה עלול להיחוות על ידי הקוראים והקוראות שלו כפירוט מביך, בבחינת "טו מאץ' אינפורמיישן". מה לחז"ל ולתיאור המנגנון הפיזיולוגי של הגירוי המיני? נו, מה לעשות. חז"ל כנראה היו הרבה יותר פתוחים מאיתנו. לא רק שהם לא הובכו מהרעיון של גירוי מיני בעת יחסי אישות, אלא הם גם חשבו שהוא ההתרחשות הנעלה ביותר שמתאימה כדי לתאר את חוויית התשוקה והעונג שבלימוד התורה. ואם זה לא מספיק, אז את הרעיון הזה הם אמרו בבית המדרש, ודאגו גם להכניס אותו לגמרא...

יש חשיבות לחברה שבה הנשים הצנועות יכולות להיות יפות
יש חשיבות לחברה שבה הנשים הצנועות יכולות להיות יפות

לאור כל זאת, בואי נשאל: האם לאישה צנועה מותר להיות יפה ומושכת? התשובה היא שכן. כמובן, אנחנו משתמשות כאן במילה "מושכת" לא במובן של "מפתה", או "מגרה", אלא במובן של מעוררת תשוקה. חוויית התשוקה איננה גירוי יצרים. אישה שמתלבשת בסגנון צנוע, נשי ויפה, לא הופכת להיות "אובייקט מיני". הגבר שמביט באישה הזו תוך שהוא שומר על המבט ולא מתבונן במקומות המכוסים לא אמור לחוות מולו אובייקט מיני, אלא אדם, שיש לו גם גוף וגם נשמה. (כמובן, גברים מסוימים שלא מוטרדים מאיסור הרהורי עבירה יכולים להפוך כל אישה, אפילו זו הלבושה בלבוש פוריטני, לאובייקט מיני, בכוח המחשבה והדמיון שלהם. זה משהו שנמצא באחריותם הבלעדית ולא נתון לשליטתה של האישה).


לפעמים, אבל לא תמיד, גבר הפוגש אישה הלבושה בצניעות, גם יחווה משהו שדומה למפגש עם סוד. משהו עדין ומרומז, שהשיח היהודי הבריא מכנה "תשוקה": חוויה של מתח או סקרנות שאין לה שום קשר לגירוי פיזי. לפעמים זו תהיה חוויה לא מודעת בכלל. כמו שלא תמיד אנחנו מודעים לעצים שברקע של הציפור, אבל חשים את נוכחותם באיזשהו רובד לא מודגש בתודעה שלנו.


לעומת זאת, חברה שבה כל אישה נדרשת להתלבש באופן שמסתיר את הנשיות שלה ומטשטש את היופי שלה, מכריזה על עצם העובדה שהיא אישה ובעלת גוף נשי כבעיה שצריך להתנצל עליה. דרישה חברתית ללבוש מסוג זה לא מאפשרת חוויה של תשוקה, אלא מייצרת הדחקה של המיניות כשלילית ומחרידה.

 הנער שרואה בסביבתו נשים צנועות שהן יפות, חווה אחרת את המיניות שלו
הנער שרואה בסביבתו נשים צנועות שהן יפות, חווה אחרת את המיניות שלו

החוויה הזו של נער או גבר המסתובב לו בחברה שבה נשים הן יפות וצנועות בגישת השיח היהודי הבריא, יש חשיבות מכרעת על ההבנה שלו את המיניות. החוויה הזו מקשרת אצלו את הרעיון של המיניות הנשית ל"סוד" שיכול לחבר אותו למחוזות גבוהים באישיות שלו, ולא מקשרת אצלו את הרעיון של מיניות לדבר מזעזע ומחריד. כך גם אצל האישה שמתבוננת במראה, ורואה "אישה" ולא "אישה המתחבאת בתוך חבית". ברגעים האלו היא מבינה שהמיניות שלה לא חייבת להיות "גירוי יצרים". המיניות שלה קשורה למרחבים של סוד, תשוקה, ולא למרחבים מזעזעים ומחרידים. זוהי מיניות בריאה.


המשיכו לפרקים הבאים



הרבנית אוריה מבורך, יועצת הלכה לדיני טהרת המשפחה מטעם מדרשת לינדנבאום, דוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן, מלמדת תורה ופילוסופיה במסגרות שונות, מקימת מכון אפרכסת להתמודדות עם התרבות המערבית, ומחברת "מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף", שיצא בהוצאת קורן (מגיד).


85 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול