.jpg)
האם אהבה היא רק לצורך פריון?
האם לפי ההלכה, יחסי אישות מותרים רק לצורך הריון? או שיש ערך ליחסי אישות גם בלי שהזוג מנסה להיכנס להריון?
שואל\ת יקר\ה.
שאלת שאלה חשובה מאוד, והלוואי שכולם ידעו את התשובה, כי היא פשוטה וברורה: יחסי אישות שמתקיימים בין איש לאשתו, מתוך אהבה, הקשבה ונתינה, נחשבים לדבר חשוב, טוב ומרומם, גם אם אין בהם מטרה של פריון.
נפרט :
אין ספק, הבאת ילדים לעולם היא מטרה נעלה וחשובה, אבל לא חייבים לקשור בין הקדושה של המעשה המיני לבין מצוות "פרו ורבו". לפי היהדות, הערך של המעשה המיני במסגרת ברית הנישואין, הוא גבוה, נעלה ואפילו קדוש. וזה בלי קשר לשאלה האם מטרת המעשה היא הריון. לפי תורתנו הקדושה, למעשה המיני יש עוד 2 מטרות מלבד פריון: האחת, חיבור רוחני ונפשי בין בני הזוג, באמצעות הנאה גופנית. השנייה, קידוש הנישואין. בוודאי ידוע לך שביהדות, לפעמים אנחנו משתמשים במשהו גשמי כדי לקדש דבר רוחני. למשל, באמצעות היין אנחנו מקדשים את השבת. באותו אופן, באמצעות המיניות בני הזוג האוהבים, מקדשים את ברית הנישואים.
אני מציינת כאן כמה הוכחות לכך שיחסי אישות מותרים גם אם אין להם מטרה של הריון:
א. מצוות עונה היא אחת מן ההתחייבויות של הבעל כלפי אשתו בעת נישואיהם. מצווה זו מכירה בכך שהאישה היא בעלת תשוקה מינית, ולכן ההלכה מחייבת את הבעל שלא להימנע מקיום יחסי אישות עם אשתו. מבחינה הלכתית, מצוות עונה חלה גם כאשר אין שום סיכוי שיחסי האישות יובילו להיריון, למשל כשהאישה כבר בהיריון, או כשהיא אחרי גיל הפריון, או בזמן שהם משתמשים באמצעי מניעה.
ב. על פי היהדות, "הוצאת זרע לבטלה" לא מוגדרת על ידי השאלה האם המעשה המיני מיועד למטרת הריון. מבחינה הלכתית, "הוצאת זרע לבטלה" מוגדרת רק על ידי השאלה היכן נפלט הזרע: אם הזרע נפלט בתוך הנרתיק של האישה, אין כאן הוצאת זרע לבטלה, וזאת גם כאשר בני הזוג משתמשים באמצעי מניעה המותרים על פי ההלכה, ומונעים באופן מכוון את האפשרות של הריון (השאלה האם מותר למנוע הריון נתונה כיום במחלוקת הלכתית: יש דעות הסוברות שאין כל איסור למנוע הריון, ולעומת זאת יש דעות הסוברות שזה אסור, או מותר רק מסיבות מסוימות. בכל אופן, גם הדעות שאוסרות, לא אוסרות זאת בגלל הוצאת זרע לבטלה אלא מסיבות אחרות).
ג. בגמרא ובהלכה קיימות דעות שמעודדות את בני הזוג להשקיע בהיבט הפיזי של יחסי האישות, ולהגביר את ההנאה ביניהם. היות ואנו יודעים שניתן להביא ילדים לעולם גם מבלי לחוות הנאה מינית (לפחות עבור האישה), אנו יכולים ללמוד מכך שהיהדות לא רואה ערך אך ורק ביחסי אישות המובילים להריון.
ד. תורות רבות, (כמו למשל מגילת שיר השירים), מציירות את המיניות באופן גבוה וקדוש, גם כשברור שאין בה שום פוטנציאל היריון או הבאת ילדים לעולם. עצם השימוש במיניות כדי לבטא את עוצמת הקשר בין הקב"ה לעם ישראל, או את עוצמת הדבקות שלנו בתורה, מוכיח שלא רק ההריון הוא מה שחשוב ביחסי האישות. אם רק ההריון היה חשוב, לא היה ניתן להשתמש במיניות בתור משל לקשר שלנו עם הקב"ה.