חופש גדול או חופש קורונה?

תקופת החופש הגדול השנה מפגישה את רובנו עם מציאות מעט מורכבת. בני נוער רבים שואלים את עצמם איך ניתן לנצל את הזמן בחופש הגדול בתוך ההגבלות החדשות, מבלי להישאב כל היום לגלישה באינטרנט וברשתות החברתיות. הקושי התעצם יותר במהלך התקופה האחרונה כשביחד עם החופש הגדול חלקנו נמצאים בבידוד, והדבר מעמיד אותנו בפני מציאות מאתגרת שלרוב מצריכה מאיתנו מוטיבציה ורעיונות יצירתיים הרבה יותר מן הרגיל.


אז מה עושים?

קודם כל, מותר לנו לקבל את התחושות שהמצב הזה קצת מבאס. כן, מבאס. סוף סוף הסתיימה תקופת הלימודים ואחרי שכל כך חיכינו לקיץ, לטייל ולהיפגש עם חברים - הנגיף עדיין מסתובב באוויר. בנוסף על כך מי מאיתנו שנמצאים בבידוד אינם יכולים לצאת מארבע קירות חדריהם, ותחושת התיסכול והמחנק גדולה אף יותר, וחשוב לתת לתחושות האלו מקום. לאחר שאנו מקבלים את התחושות, משהו בלב יכול להירגע ולאפשר לנו להיות מכוונים על הדרך שלנו ולפנות מקום להסתכלות מנקודת מבט אחרת.


מה הקשר בין האינטרנט לשיעמום?

קושי שפוגש את כולנו בזמני הבידוד והסגר, הוא שעמום וחוסר מעש. כשאנו נמצאים בחוסר מעש, הדבר הכי קל הוא לברוח למדיה. היא זמינה, נוחה, מבדרת ומעבירה את הזמן. בנוסף, הרבה פעמים יש לנו נטייה לנסות להסביר למה זה טוב ונכון לנו, על מנת להרגיע את המצפון והתחושה הפנימית. לעיתים בריחה כזו נחשבת הכי קלה ונוחה עבורנו, אבל האמת שבפועל היא מעצימה את העומס הפנימי ומרחיקה אותנו מלפעול בדרכים שיועילו ויקדמו אותנו.

אבל האם חוסר מעש נובע משיעמום? לא בהכרח. יש כמה סיבות שמקשרות בין שימוש רב באינטרנט לבין תחושת שיעמום וריקנות, וננסה להסביר את הקשר של כמה מהן. במציאות של ימינו אנחנו חשופים לתנועה בלתי פוסקת בכל הנוגע לטלפונים, אינטרנט ורשתות חברתיות. מחקרים רבים הוכיחו שככל שהשימוש באינטרנט גדל, כך הדבר מעלה את סף הגירוי של התגובה, ומשפיע על האופן בו אנו מתנהלים, מגיבים ואפילו אוכלים ולומדים. (ורמז- לא לכיוון החיובי).

אז איך זה עובד?

בזמן שאנו משתמשים באינטרנט וברשתות חברתיות שונות, מופרש לנו במוח חומר בשם "דופמין" הגורם לתחושת הנאה וסיפוק. ככל שהשימוש בו גדל, סף הגירוי המוחי עולה ובפעם הבאה כבר אינו מסתפק ברמת הגירוי של לפני כן, ומכאן השימוש עולה וגדל ויוצר מרדף אחר תחושות הנאה וסיפוק חדשות ומתקדמות יותר. מרדף בעייתי שקשה לעצור. אנשים רבים (אך לא כולם) מגיעים לכדי התמכרות לסמארטפון ולאינטרנט, ואפילו לא מודעים לכך.

בנוסף, גם מי שאינו מכור יכול לחוש בהשפעות אלו על האופן בו אנחנו פועלים ומגיבים. כמה מאיתנו נתקלו בסיטואציה שהתקבלה התראה של הודעה מיד משכו ידיהם לטלפון באופן מיידי? ואפילו כשהיו באמצע בילוי עם חבר\ה טוב\ה? כשאנו עסוקים בשימוש האינטרנטי ומגיבים מהר לכל התראה שמתקבלת, אנחנו מרגילים את עצמנו לפעול מתוך רצון לספק את אותו צורך ברמה המיידית. דבר שבעצם משפיע על כל תחום בחיים, כמו למשל על עבודת המידות שלנו, שבתוכה מתפתחת הסבלנות והאיפוק מול גירויים שונים כדוגמת אוכל, קניות וחשקים אחרים, התקשורת החברתית והיחסים הבין-אישיים. אבל איך כל אלו קשורים לשיעמום?

כשהכל נמצא זמין בלחיצת כפתור והתכנים כבר לא מספיק מעניינים, הדבר משפיע על תחושת הנוכחות שלנו בחיים. במקום להעצים את הנוכחות המאפשרת התבוננות ותחושה של התמלאות, עונג וסיפוק מהיופי שבהווה ובעבודת השם, אנחנו מרגילים את עצמנו לרדיפה שמותירה אותנו בסופו של דבר בתחושת ריקנות.

סיבה נוספת לתחושות אלו, היא בעקבות קושי עם התמודדויות שונות, המציפות ברגשות שלא תמיד יודעים איך להכיל ולתת להם מקום, ולפעמים כדי לנסות לשכוח ולהתמודד מתבצעת בריחה אוטומטית למקומות של הנאה וכיף שמסיחים את הדעת, מספקים את אותו צורך פנימי, וגם לא מצריכים שום מאמץ. בטווח הקצר אותם עיסוקים כגון צריכת מדיה רבה, אוכל, קניות ושינה מרובים לכאורה מעבירים את התחושות הלא נעימות, אך בפועל יוצרים הדחקה וריחוק שרק הולך וגדל ככל שממשיכים באותה הדרך. מרחיק אותנו מעצמנו.

שתי הסיבות האלו יוצרות מעגל שרק מגביר את אותן תחושות דכדוך וריקנות כך שכדור השלג הזה רק הולך וגדל. אז איך עוצרים את זה ויוצרים איזון פנימי ובריא? לגלות את הרצון

הדבר הראשון שחשוב שנעשה הוא לשאול את עצמנו איך היינו רוצים לנצל את התקופה של החופש? עם מה היינו רוצים לצאת מהתקופה הקרובה בידיעה שהשגנו והצלחנו להתקדם בו - דווקא בתוך תחושת הצימצום וההגבלות? ובנוסף, איך היינו מרגישים אחרי שתקופת הבידוד והחופש יעברו בידיעה שעיקר הזמן הועבר חלילה בצפייה בסדרות ובאינטרנט?

כשאנו מבהירים לעצמנו מה חשוב לנו ולאן אנו רוצים להתקדם זה מאפשר לנו לזכור את הרצון הפנימי ולאפשר את התנאים הנוחים שיאפשרו התקדמות באותו תחום. ואז גם אם לא תמיד נצליח, אנחנו נמשיך מתוך הבנה שכל שינוי הוא תהליך שמצריך מאיתנו סבלנות, התמדה והמון חמלה.

החופש לגדול

נכון שאפשר להסתכל על התקופה הנוכחית כמיותרת ומשעממת, ולקוות שהיא תעבור כמה שיותר מהר. ובכל זאת שווה לשים את הדגש על השאלה האם היא מועילה לנו ומקדמת אותנו. כי מצד שני, כמה פעמים יש לנו באמת הזדמנות להיות לבד עם עצמנו מבלי כל הרעשים החיצונים הרבים?

יתכן שעכשיו קיבלנו כולנו את ההזדמנות של החיים שלנו, להתחבר ולהעמיק בזמן המיוחד הזה באמת בלי הסחות דעת. להשקיע ולהתחזק בדברים שלא תמיד היה לנו פנאי אליהם, ועכשיו הדבר יכול להתאפשר.

ננסה להביא כמה עצות מעשיות:

א. סדר יום:

כדאי לבנות סדר יום גמיש ונעים, ולהכניס אליו כל מה שחשוב לנו להתקדם בו בתקופה הקרובה. למשל, זמן לפיתוח תחביב מסוים שמתאפשר במסגרת ההגבלות. זמן לחברים, זמן ללימוד תורה - דרך הספר, שמיעת שיעורים באינטרנט או חברותא טלפונית. זמן לעזרה בבית (לא פחות חשוב מבחוץ), עיצוב וסידור שלא היה פנאי אליהם קודם. מי שאינו בבידוד ולפי ההנחיות המעודכנות - אפשר לחפש התנדבות חדשה באיזור המגורים.

ב. זמן קצוב לאינטרנט: אפשר להגדיר זמן קצוב שבו אנו מאפשרים לעצמנו לצרוך תכנים שמעשירים את התחום שבו אנו מתעניינים, ממקום נקי ומקצועי.

ג. עזרה מהסביבה: אם מצליחים לעמוד בשעות שבהן מגדירים לעצמנו זמן אינטרנט, מעולה. גם אם לא, לא נורא. במקרה כזה, אפשר לנסות לבקש מאחד ההורים לעזור לוודא שלא עוברים את הזמן המוגדר, או להיעזר באפליקציה שמגבילה את השימוש בפלאפון ובאינטרנט לשעות מסוימות.

ד. הרגלים חדשים: לשנות הרגלים מסוימים שהיינו רוצה לשנות, ולרכוש הרגלים חדשים - למשל: לדאוג כל זמן מסוים להרים טלפון לסבא וסבתא, חבר/ה או שכן/ה, להתעניין ולשאול לשלומם. ה. נוכחות: לנסות להיות נוכחים בכל רגע ומעשה שעושים. למשל בזמן האכילה - לשים את ההסחות בצד ולהתמקד באכילה איטית ורגועה. בתפילה - לנסות להגיע למצב של רוגע ושקט פנימי, להתפלל בנחת, לחשוב על המילים ולכוון יותר. בשיחה עם חברים - כנ"ל, לנסות לשים את העיסוקים בצד ולנסות להקשיב, לשתף, להיות שם לגמרי. וכך בכל תחום.. ומי יודע - אולי דווקא בבידוד נגלה איך שקשרים חברתיים מסוימים מתעצמים אף יותר.

ו. תפילה: תמיד טוב להוסיף תפילה אישית שלנו על הנושא. עצם התפילה תעזור לנו לשים דגש גבוה על הרצון ובע"ה לפעול על פיו.

לסיכום: לא תמיד קל להפוך את המר למתוק ולהתרחב דווקא מתוך הצימצום, אבל שווה לנו לזכור שבכל סיטואציה יש לנו בחירה ואפשרות לסגל מבט פנימי המאמין שדווקא בתוך ההגבלות, ישנה הזדמנות להתפתחות משמעותית שאולי לא היתה מתאפשרת בתנאים אחרים.

התקופה הזו היא מתנה שקיבלנו לנצל את הזמן להעמיק ולהשקיע בכל מה שהלב מבקש לגדול בו, ולכולנו יש הרבה רצון לגדול. אם רק נבחר בכך זו יכולה להיות התפתחות כזאת המלאה בתחושת סיפוק עמוקה שמעצימה את ההתנהלות הפנימית שלנו, וממילא עם גם הסביבה והחיים. ההתכנסות פנימה עוזרת לנו לאחר מכן לצאת מחוזקים יותר, להיבנות וממילא לממש את שליחותנו ותפקידנו בעם ישראל. ומנקודת מבט זו, הלבד הוא ממש ההפך מבדידות.

בתקווה שהנגיף ייעלם במהרה, ונזכה לימים של שמחה ובשורות טובות!