טיפול נפשי: זה בשבילי?

בחיי היום יום אנחנו חווים עליות ומורדות, ומדי פעם עולה המילה הקצת מלחיצה: "טיפול". זה בשבילי? זו לא הגזמה? ומה זה בעצם, ה"טיפול" הזה? או, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן עם כמה טיפים בנושא.

כולנו רוצים להיות שמחים, ללכת ברחוב עם הרגשה טובה בלב, להשפיע שמחה על אחרים, לחייך באמת מכל הלב, ולצחוק כי באמת טוב לנו בפנים.

אבל בפועל, לפעמים אנחנו מרגישים איזו ריקנות בלב, הרגשה שמשהו לא זורם כמו שרצינו, מרגישים כאב רגשי או להפך - אפאטיות מתמשכת. הרגשה שמשהו תקוע או חסר, והתחושה הזאת מתמשכת כבר הרבה זמן.

זה סימן לעצור רגע, ולראות שבסך הכול מה שקרה, זה שהצטברה אצלי "פסולת רגשית".

ממש כמו קומקום חשמלי שלפעמים צריך לעשות לו ניקוי אבנית.

זה לא אומר שאני לא בסדר, שיש לי איזה שריטה, הפרעה, בעיה או כל דיבור שלילי כלפי עצמי. אלא להפך, התחושה הפנימית שלי מראה שמשהו הצטבר ואני אשמח לנקות את הלכלוכים שהצטברו, ולהמשיך הלאה, עם כוחות מחוזקים.

אנחנו חיים בעולם עם הרבה גירויים וטרדות, מבית ומבחוץ. ולפעמים, מרוב עומס המחשבות הטרדות והלחצים שאנחנו חושבים בכל יום - מצטברת אצלנו "פסולת רגשית", בלי שאנחנו שמים לב. מחשבות שליליות, רגשות שליליים, לחצים נפשיים, עומס, פחדים, התלבטויות.

עד שיום אחד אנחנו קמים מדוכאים או עם תחושת חרדה או פחד ואנחנו לא מבינים למה.

ובכן, זה לא פתאום. זאת הצטברות. בדיוק כמו שבקומקום מצטברת אבנית - כך גם אנחנו, אם לא נתחזק את עצמנו בניקוי הפסולת הרגשית שמצטברת לנו -

אנחנו בהחלט נרגיש זאת ונרגיש פחות טוב.

אז רגע, מה זה בכלל טיפול? מה עושים שם? ובכלל, מה יש לי לדבר כל כך הרבה?

טיפול זה מפגש עם אדם נוסף שקיבל הכשרה לכך, שבו מדברים על הדברים שמפריעים או כואבים לנו בחיים, בשביל לשחרר אותם, בשביל שנוכל להוריד את השק הכבד שצברנו מעלינו ונרגיש הקלה ושמחה. יש סוגים שונים של טיפולים -בדיבור, בתנועה, במגע ועוד.

אמנם יש המון דרכים לנקות את הנפש ממחשבות שליליות. אפשר לעשות ספורט, לדבר עם חברים, אפשר לרקוד, לשיר, לנגן. אבל לפעמים הדברים האלו לא מספיקים, ואנו מרגישים שמשהו עדיין יושב שם ומכאיב לנו. יש איזו נקודה בחיים, שאנחנו לא משתפים אותה אחרים, והיא בסוף נשארת שלנו להתמודדות אישית

ולפעמים זה פשוט כבד מידי להחזיק הכול לבד. אין סיבה לסחוב לבד מטענים רגשיים כבדים או מחשבות שליליות שלי על עצמי.

מתחת לכל הכאב שאנחנו חווים מסתתרת שמחה גדולה, מי שאנחנו באמת. לעתים הדרך לעבור לשמחה חייבת לעבור בנקודות הקושי, בניקוי של כל מה שהצטבר לנו שם, כדי שנוכל לחזור לטבע האמיתי והשמח שלנו - לפנימיות הטובה שלנו שנמצאת שם תמיד.

אז באיזה מקרים כדאי לפנות לטיפול?

כדאי תמיד להתייעץ עם אדם מבוגר בסביבתכם, אם זה ההורים, או היועצת של ביה"ס. נכון, לפעמים זה מביך ומתביישים לפנות, כי הסטיגמה היא שרק הבעייתיים הולכים לטיפול. אבל אחרי שהבנו, שזה דבר טבעי ומומלץ לכולם מידי פעם לפתוח את הלב ולשתף את הדברים הכואבים, אז מה יש להתבייש בעצם?

אז אם אתם מרגישים לא טוב, הרגשה שאתם סוחבים לבד איזה מקרה לא קל, התמודדות אישית או חברתית, או קושי במשפחה - אל תהססו לפנות לעזרה מבחוץ.

תזכרו שהנפש שלכם היא דבר יקר, ואנחנו לא רוצים שהיא תהיה עמוסה,

בדיוק כמו שהגוף צריך לשתות לאכול ולנוח, כך גם הנפש זקוקה למקום שבו היא תוכל להוציא קשיים ולקבל תמיכה.